 אות חדשה לרדיו זמן השלום- אות פתיחות.
כשאני שומעת את BEIRUT של IBRAHIM MAALUF היצירה נשמעת לי כמו בירות, היצירה הנעימה תחילה שסופה שמובדל* מתחילתה נשמע כמו החורבן שבא על BEIRUT לאחר ימים של שקט, הימים בהם לבנון היתה ה- שוויץ של המזרח התיכון. *ההבדלה בניגון היא שמייצרת את תחושת ה- CAUS בסוף יצירתו של IBRAHIM MAALUF. ללא ההתחלה הרגועה והנעימה לא היתה נוצרת ההרגשה הזאת בסוף השיר. ברור שגם הידיעה מה קרה בבירות בעת הזאת, היא זאת שיוצרת את המחשבה שזאת כוונת היוצר של הניגון.
אני טוענת שיש לך את הטכנולוגיא, לעשות MODEL של קול של אדם , כמו שאפשר לשנות את הקול בהקלטה בתוכנת עריכת sound לקול של טלפון, אתה יכול לעשות MODEL של הקול של מיכל ואז להקליט אשה שיודעת לעשות חיקוי של דיבור או דרך דיבור של אדם, כמו שעושה טוביה צפיר, ואז ללחוץ על כפתור- change to michal voice ואז הקול נשמע בדיוק כמו הקול של מיכל.
שאתה רואה סרט אילם ללא מילים אתה מפרשן אותו בהתאם לשפת הגוף.. וגם באמצעות שפת גוף שהושם לה מילים, שבזמן חירשות עושות את ההבדל בין נראותו כאילם לבין נראותו עם דיבור. אם יראו לך רוצח רדוף מבלי לדעת שהוא רוצח ויראו לך אדם שרודף אותו רוצח מבלי לדעת שהרודף רוצח. זה בדיוק כמו שאתה רואה סרט אילם. יש התכנות גבוהה שמבלי לדעת את זהות הרדופים והרודפים אתה תחוש את אותם רגשות חמלה גם כלפי הרוצח הרדוף וגם כלפי האדם שרודף אותו רוצח. מבלי מילים יהיו לך רגשות חמלה כלפי אדם שרודף אותו אדם שרוצה להורגו. מבחינתי גם הסרט המתאר את מותו של בן לאדן יש לו התכנות ל”היפכא מסתברא”.. ובן לאדן יושב בבורה בורה עם שבעים בתולות מטהיטי… רדיו זמן השלום – SOUTHSEVENTIES: רדיו זמן השלום- southseventies- מבוא לתוכנית. אני מציעה לאפרו-אמריקאים למכור את הנכסים שלהם באמריקה, ולחזור לאפריקה ולהלחם באדם הלבן באפריקה ולהשים לאפריקאים את אוצרותיהם. מבחינה כלכלית עם ערך הנכסים שלהם באמריקה הם יוכלו להיות עשירים באפריקה. ברור לכל שגם האומן האפרו- אמריקאי יכול לפעול בשוק עולמי אותו הדבר מאפריקה כמו באמריקה, בעולם האינטרנט, אין משמעות למקום בו האומן יוצר. יש אומנים שכבר לא צריכים את אמריקה כמנוף להצלחה עולמית והם יכולים להאציל על אומנים חדשים באפריקה. נכון, יש מצב שהאדם הלבן לא יתן sertifcate לאפריקאים שירצו לעזוב את אמריקה ולחזור לאפריקה. אני טוענת שהכלכלה האמריקאית תחווה משבר כלכלי גדול מאוד עם יציאת האפריקאים מאמריקה, ואולי גם הגדול בתולדותיה. בשורה התחתונה אני אומרת לאלטמן הקטן- שהוא MACHEN IN DI HIND ביחד עם HA CHASIDEM… כסוס כפרד אין הבין. גמרתי לערוך את תוכנית מוסיקה ברזילאית. התוכנית מחולקת לשני פרקים. הפרק הראשון, שולב עם south seventis והפרק השני שולב עם עמוד נושא חדש – clasical music. התוכנית הבאה של רדיו זמן השלום תהיה, אם ירצה הבורא, תוכנית עם הקראת שירתה של אהובה עוזרי עם ניגוניו של יהודה קיסר.
אותו הדבר עם שוק הדלתות בארץ. דונרשטיין, שקד וסולהוב, “מנצחים” על היצירות של בכרי. הנוגנים והשרים הם אותם נוגנים ושרים. בשורה התחתונה תלמידי הפקולט”ה האשכנזית ללימודים גבוהים במוסדות אשכנז בישראל לא יוצרים מוסיקה קלאסית. עולם ההשכלה המוסיקלית הגבוהה שלכם הוא לא עולם יצירה. מוסיקה קלאסית עם הקראת שירים מתהלים. אפשר גן עדן. brazil clasic. polska clasic לעג בחירות. שמואל- פרק ראשון. שמואל פרק שני. iranian sound of peace.
מצאתי ערוץ מעניין ב- YOUTUBE: https://www.youtube.com/channel/UCv-EnANxda1eA-XYb7dbuBg.
רדיו זמן השלום לחודש חמישי:
ראה, הומו בבואו לשוות לעצמו דרך נשים לרוב מעצים תכונות נשיות, למעשה מה שעושה ההומו הוא לזהות את התכונות הנשיות מתוך מקום שהוא עושה הבדלה בהתאם לעולם מושגיו, מה הן תכונות נשיות שרק נשים נוהגות בהן וגברים אינם נוהגים בהן. משהו כמו, איפור מוגזם, לבוש הדור מידי, לרוב שמלות, למרות שנשים לובשות גם מכנסיים. הדיבור של ההומו לעתים רבות דיבור של “ברבי דול” ובלשון נקבה, הוא חייב להעצים תכונות נשיות כדי להסתיר תכונות גבריות שקיימות בו לנוכח מעשה הבריאה.
אני, טוענת שכך עושים מוסיקאים שמבקשים להיות בעולם מוסיקה אתני, כמו החבר’ה שמנגנים מוסיקה פרסית או ערבית בארץ, והם נוטים להסיר כל כלי שנחשב מערבי, כמו סקסופון , גיטרה חשמלית ומאוד נצמדים רק לכלים האתנים השורשים ביותר ונוטים לייצר אווירה אתנית גם בלבוש, הרבה פעמים לבן ויחפים ויושבים על השטיח ומציעים צ’אי בכניסה להופעה..
למוסיקאים מארצות המזרח, גם זה הפרסי, אין מחסום בעניין זה. הם משתמשים בכלים כמו גיטרה חשמלית סקסופון וכו’ ומשלבים עם יצירתם רוק, ג’אז וכו’ והם מנגנים על הכלי הנחשב מערבי בדרך מזרחית. בדיוק כמו עם הפסנתר, שיש PARSIAN TUNED PIANO. שהכלי הוא אותו כלי שמנגן מאסטרו, אך הפרסים מנגנים עמו בדרך מזרחית שלא נשמעת כמו הפסנתר של מאסטרו, בדיוק כמו שאתה יכול לנגן על העוד בדרך ארופאית מערבית וגם לייצר מהעוד צלילים שנשמעים ארופאים מערבים. ליוצרים המזרחים האסלי כמו שאומרים אין צורך להוכיח מי הם, לכן אין להם מחסום ריגשי לנגן גם עם כלים מהעת החדשה את יצירתם המזרחית. וחשוב לזכור שעבדל חאלים היה בא לנגן את נגוניו לעם, עם בגדים הדורים, ועם GRAND ORCESTRA.. בבית האופרה בקהיר והיתה לו את הגיטרה של GITAR EL CHARK בחוואל תיפתקרני… אותו הדבר גם עם אום כול ת’ום.. ואותו הדבר גם שהראם וחפאז נזרי מפרס של העת הזאת..
חרב היונה:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
