כי אבי ואימי עזבוני- לימודי תהלים.
 | כִּי-אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִידוד המלך לא היה בגיל יתמות שאביו הלך מהעולם הזה, דוד המלך לא היה יתום, אך כמו כולם גם אביו של דוד, ישי, הלך מהעולם הזה ובענין הזה אין ענין גיל, ואתה פרי שכבר לא על העץ שלו, זאת העת שאתה הופך לעץ ופירותיו עליו במקום הזה:וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי:גם כעם, אברהם הוא שורש העץ של יעקב ויעקב הוא שורש העץ של יהודה שבעת הזאת הוא עץ בפני עצמו וככה אמרו אבותינו בעת שאבותיהם כבר לא היו עמם:כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ | |
אִם-תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י | מַחֲנֶה֮ לֹֽא-יִירָ֪א לִ֫בִּ֥י אִם-תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ: תהלים- מזמור שבעה ועשרים.בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ:ובמה ובמי בוטח דוד אם תקום עליו מלחמה אם תבוא מצוקה-כעצתו:קַוֵּ֗ה אֶל-יְה֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל-יְהוָֽה:דוד היה האדם בטוח, אדם שידע מי הוא , מאיפה בא ולאן הוא הולך או יותר נכון לאמר לאן ובאיזה דרך הוא מבקש ללכת...ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי:ושוב כעם ישראל בעת ישעיהו שבקש לא לתעות בדרך לא דרך:כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ: ישעיהו.לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָכִּי-אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי: ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי: תהלים- מזמור שבעה ועשרים.כִּי-אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִידוד המלך לא היה בגיל יתמות שאביו הלך מהעולם הזה, דוד המלך לא היה יתום, אך כמו כולם גם אביו של דוד, ישי, הלך מהעולם הזה ובענין הזה אין ענין גיל, אם גיל יתמות או לא גיל יתמות, אפילו שאתה כבר אבא או סבא שאביך הולך מהעולם הזה זה כמו שהעץ שאתה פרי לו כבר לא על האדמה הזאת.. ואתה פרי שכבר לא על העץ שלו, זאת העת שאתה הופך לעץ ופירותיו עליו במקום הזה:וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי:גם כעם, אברהם הוא שורש העץ של יעקב ויעקב הוא שורש העץ של יהודה שבעת הזאת הוא עץ בפני עצמו וככה אמרו אבותינו בעת שאבותיהם כבר לא היו עמם:כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ |
| חודש תשיעי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות. |
ובתקוממיך אתקוטט- לימודי תהלים.
| הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָאולא רק שנא אותם, גם התקוטט עמם:וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט:(יש קוממיות ויש קוממיות, יש אוליך אותכם קוממיות ויש קמים נגד..).ומשכך: וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו: תהלים. | |
|
| חודש תשיעי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות. |
לא יעלה הכורת עלינו- לימודים מספר ישעיהו- מעודכן.
שָׁבַר יְהוָה מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים: מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ: נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה: גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ: ישעיהו.נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה:לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ:שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם: ישעיהו.לְךָכֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ: הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה: ישעיהו.אֵלֶיךָאַתָּה:אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם: ישעיהו.הֵילֵל בֶּן שָׁחַרוְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן: ישעיהו.גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָוְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן:וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן:בְּהַר מוֹעֵדיְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: תהלים.הַר צִיּוֹןשנבין מה זה ירכתי צפון:וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה: שופטים.במקרה ירכתי צפון, הכוונה לירכתי ההר, ומשכך הצד צפון של ההר ולא צפון הארץ.. ולא בקריות..בְּיַרְכְּתֵי הַרושוב:וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִיהַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶהוַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: בראשית.וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִםוְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁםוְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן:אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן:וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: בראשית.עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶלוְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם יְהוָה: וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת: נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם: לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר: זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם: כִּי יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה: אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף: וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג: הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי עִיר נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו: וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי כִּי יְהוָה יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ: ישעיהו.לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּוְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם יְהוָה:וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר:ולקחום עמים והביאום.כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ- המשוחדים והבלתי משוחדים- ביאור.זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם:ומשכך:נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה:ואריה כבקר, יאכל תבן.לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ:הכורת הזה:וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן:הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִילְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִיהמבקש לדמות עצמו לעליון ביקש להרים את כסאו ממעל לכוכבי אל- ורק אז ורק אחרי, לכבוש את מושב הר ציון כמבקש להיות מהמקום הזה אלהים על בני האדם:וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן:בְּהַר מוֹעֵדיְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: תהלים.הַר צִיּוֹןשנבין מה זה ירכתי צפון:וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה: שופטים.במקרה ירכתי צפון, הכוונה לירכתי ההר, ומשכך צד צפון של ההר ולא צפון הארץ.. ולא בקריות..בְּיַרְכְּתֵי הַר |
פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל- שקץ תשקצנו.
|
פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל- התוכחה והעיצה– משה אל העם מדבריו האחרונים, הדיבור שלו הוא דבר פרידה בדבריו של משה יש את דברי הקורות את העם, גם דברי תוכחה וגם דברי עיצה מתוך המקום הזה תקראו מהדברים שבחרתי להדגיש וגם להדגשי ההדגשים:
לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.בספר דברים מדבר משה אל העם, הדיבור שלו הוא דבר פרידה מהעם שהוא רעה אותו מיציאת מצרים והביא אותו עד לגבולות הארץ והוא לא נכנס לארץ ובפרשה זאת גם אחיו שנענש אותה ענישה מת והוריש לבנו את תפקידו. בדבריו של משה יש את דברי הקורות את העם, גם דברי תוכחה וגם דברי עיצה מתוך המקום הזה תקראו מהדברים שבחרתי להדגיש וגם להדגשי ההדגשים:התוכחה:וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן-הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי: וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן-הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶתְכֶֽם: פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל.וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔םסַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן-הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶתְכֶֽם:וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה כָּרִֽאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כָּל-חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַֽעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ: כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא: וּֽבְאַֽהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם-בְּעַ֥ד אַֽהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא: פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל.חֲטָאתֶ֔ם לַֽעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ההָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖םוּֽבְאַֽהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛הוּבִשְׁלֹ֨חַ יְהֹוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֨עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙ וּרְשׁ֣וּ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶ֑ם וַתַּמְר֗וּ אֶת-פִּ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ: מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם-יְהֹוָ֑ה מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם: פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל.וַתַּמְר֗וּ אֶת-פִּ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔םוְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹוְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ:מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם:וָֽאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל-יְהֹוָה֘ וָֽאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַל-תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַֽחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר-הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה: זְכֹר֙ לַֽעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַֽעֲקֹ֑ב אַל-תֵּ֗פֶן אֶל-קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל-רִשְׁע֖וֹ וְאֶל-חַטָּאתֽוֹ: פֶּן-יֹֽאמְר֗וּ הָאָרֶץ֘ אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהֹוָ֔ה לַֽהֲבִיאָ֕ם אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר-דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הֽוֹצִיאָ֖ם לַֽהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר: וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַֽחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֨אתָ֙ בְּכֹֽחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹֽעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה: פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל.וָֽאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל-יְהֹוָה֘ וָֽאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַל-תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַֽחֲלָ֣תְךָ֔וָֽאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל-יְהֹוָה֘וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֵלַ֔יוהעיצה:וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי-יַֽעֲקָ֖ן מֽוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַֽהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: מִשָּׁ֥ם נָֽסְע֖וּ הַגֻּדְגֹּ֑דָה וּמִן-הַגֻּדְגֹּ֣דָה יָטְבָ֔תָה אֶ֖רֶץ נַֽחֲלֵי מָֽיִם: בָּעֵ֣ת הַהִ֗וא הִבְדִּ֤יל יְהֹוָה֙ אֶת-שֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לָשֵׂ֖את אֶת-אֲר֣וֹן בְּרִית-יְהֹוָ֑ה לַֽעֲמֹד֩ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֤ה לְשָֽׁרְתוֹ֙ וּלְבָרֵ֣ךְ בִּשְׁמ֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: עַל-כֵּ֞ן לֹֽא-הָיָ֧ה לְלֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה עִם-אֶחָ֑יו יְהֹוָה֙ ה֣וּא נַֽחֲלָת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לֽוֹ:וְאָֽנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹֽא-אָבָ֥ה יְהֹוָ֖ה הַשְׁחִיתֶֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י ק֛וּם לֵ֥ךְ לְמַסַּ֖ע לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיָבֹ֨אוּ֙ וְיִֽירְשׁ֣וּ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַֽאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם: וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם-לְ֠יִרְאָה אֶת-יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל-דְּרָכָיו֙ וּלְאַֽהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ: לִשְׁמֹ֞ר אֶת-מִצְוֹ֤ת יְהֹוָה֙ וְאֶת-חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ: הֵ֚ן לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל-אֲשֶׁר-בָּֽהּ: רַ֧ק בַּֽאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יְהֹוָ֖ה לְאַֽהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַֽחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל-הָֽעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד: כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַֽאֲדֹנֵ֖י הָֽאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹֽא-יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד: עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה: וַֽאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת-הַגֵּ֑ר כִּֽי-גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: אֶת-יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַֽעֲבֹ֑ד וּבוֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ: ה֥וּא תְהִלָּֽתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת-הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת-הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ: בְּשִׁבְעִ֣ים נֶ֔פֶשׁ יָֽרְד֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ מִצְרָ֑יְמָה וְעַתָּ֗ה שָֽׂמְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כְּכֽוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב: פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל.וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי-יַֽעֲקָ֖ן מֽוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַֽהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו:וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם-לְ֠יִרְאָה אֶת-יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל-דְּרָכָיו֙ וּלְאַֽהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ: לִשְׁמֹ֞ר אֶת-מִצְוֹ֤ת יְהֹוָה֙ וְאֶת-חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ:לְט֖וֹב לָֽךְ:הֵ֚ן לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל-אֲשֶׁר-בָּֽהּ:אֶת-יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַֽעֲבֹ֑ד וּבוֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ:ה֥וּא תְהִלָּֽתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת-הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת-הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ:בְּשִׁבְעִ֣ים נֶ֔פֶשׁ יָֽרְד֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ מִצְרָ֑יְמָה וְעַתָּ֗ה שָֽׂמְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כְּכֽוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב:כִּי֩ אִם-שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂתָ֑הּ לְאַֽהֲבָ֞ה אֶת-יְהֹוָ֧ה אֱלֹֽהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל-דְּרָכָ֖יו וּֽלְדָבְקָה-בֽוֹ: וְהוֹרִ֧ישׁ יְהֹוָ֛ה אֶת-כָּל-הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֣ם גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַֽעֲצֻמִ֖ים מִכֶּֽם: כָּל-הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף-רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִֽהְיֶ֑ה מִן-הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן-הַנָּהָ֣ר נְהַר-פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֔וֹן יִֽהְיֶ֖ה גְּבֻֽלְכֶֽם: לֹֽא-יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמוֹרַֽאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣ן | יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל-פְּנֵ֤י כָל-הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ-בָ֔הּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם: פרשת שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל. |
נעשה ונשמע.
עם ישראל אמר נעשה ונשמע-וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶֽׂה: שמות.וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות. |
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשֽׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּֽעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַֽיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַֽעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַֽאֲמָֽתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵֽרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶֽיךָ: כִּי שֵֽׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ: שמות.נעשה:זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשֽׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּֽעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַֽיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַֽעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַֽאֲמָֽתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵֽרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶֽיךָ:ונשמע:כִּי שֵֽׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: שמות.נעשה:וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּונשמע:כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם:כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶםוְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת | לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל-מְלָאכָ֜ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ-וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ-וַֽאֲמָתֶ֗ךָ וְשֽׁוֹרְךָ֤ וַֽחֲמֹֽרְךָ֙ וְכָל-בְּהֶמְתֶּ֔ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַֽאֲמָֽתְךָ֖ כָּמֽוֹךָ: וְזָֽכַרְתָּ֗ כִּ֣י-עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ | בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם בְּיָ֥ד חֲזָקָ֖ה וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑ה עַל-כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַֽעֲשׂ֖וֹת אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: דברים - פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.נעשה:וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת | לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל-מְלָאכָ֜ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ-וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ-וַֽאֲמָתֶ֗ךָ וְשֽׁוֹרְךָ֤ וַֽחֲמֹֽרְךָ֙ וְכָל-בְּהֶמְתֶּ֔ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָנשמע:לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַֽאֲמָֽתְךָ֖ כָּמֽוֹךָ:וְזָֽכַרְתָּ֗ כִּ֣י-עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ | בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם בְּיָ֥ד חֲזָקָ֖ה וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑ה |
וזכרת:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם מֽוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מֽוֹעֲדָֽי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּֽעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַֽעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַֽיהֹוָה בְּכֹל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: ויקרא.שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁעַל-כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַֽעֲשׂ֖וֹת אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: |
פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים- הוא הנותן לך כח לעשות חיל.
לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.ולא לשכח:וְאָֽמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת-הַחַ֥יִל הַזֶּֽה: וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַֽעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת-בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥ע לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַֽעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל |
פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים- כאשר ייסר איש את בנו.
לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.וְיָֽדַעְתָּ֖ עִם-לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת-בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ: וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת-מִצְוֹ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ: כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל-אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹֽצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר: אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ-זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ: אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל-בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא-תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵֽהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֽשֶׁת: וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל-הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן-לָֽךְ: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.כַּֽאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת-בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ:חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: משלי.אֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר:ומשכך:הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן-תִּשְׁכַּ֖ח אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יווגם:וַֽיְעַנְּךָ֘ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת-הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָֽדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל-הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל-כָּל-מוֹצָ֥א פִֽי-יְהֹוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָֽאָדָֽם: שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת-הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-יָדַ֔עְתָּשִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה:פרשת יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ- כאשר ישא-איש את בנו. |
לימודי תהלים- אל יעלצו אויבך לי.
לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝הוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא: אֱֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּי אַל-אֵב֑וֹשָׁה אַל-יַֽעַלְצ֖וּ אֹיְבַ֣י לִֽי: גַּ֣ם כָּל-ק֭וֶֹיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם: מִזְמ֥וֹר חמישה ועשרים.דוד מתפלל לתשועת הבורא גם בשם האמונה שלו בשם הבחירה שלו ללכת עם בורא עולם ולקוות לבורא עולם, הוא מתפלל לתשועה הזאת לעצמו, אך מוסיף :גַּ֣ם כָּל-ק֭וֶֹיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּהתפילה היא תפילה אישית בשבילו בעת מצוקתו שלו שהיא גם מצוקת חבריו:גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ (ולא) וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם: וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם: תהלים.תֹּם-וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ: פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו: מִזְמ֥וֹר חמישה ועשרים.כֹּה אָמַר יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי: אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי: ישעיהו.ברית נח- ברית אברהם- ברית חורב.קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹוקו ההגנה:אֱֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּיאַל-אֵב֑וֹשָׁה אַל-יַֽעַלְצ֖וּ אֹיְבַ֣י לִֽי:כמבואר:וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָֹה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָֹה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם: וַיִּנָּחֶם יְהוָֹה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: שמות.כבמקרה הזה:וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִםקו ההגנה של משה:לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:כך קו ההגנה של דוד בהמשך המזמור:לעצמו:זְכֹר-רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה:חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י | וּפְשָׁעַ֗י אַל-תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכָר-לִי-אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ יְהוָֽה:טוֹב-וְיָשָׁ֥ר יְהוָ֑ה עַל-כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ:יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִֽילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ:כָּל-אָרְח֣וֹת יְ֭הוָה חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת לְנֹצְרֵ֥י בְ֝רִית֗וֹ וְעֵדֹתָֽיו:לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֥ יְהוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֹנִ֗י כִּ֣י רַב-הֽוּא: מִזְמ֥וֹר חמישה ועשרים.ולעמו:תֹּם-וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ: פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו: מִזְמ֥וֹר חמישה ועשרים.זְכֹר-רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה:חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י | וּפְשָׁעַ֗י אַל-תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכָר-לִי-אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ יְהוָֽה:וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת: שמואל.זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם: וַיִּנָּחֶם יְהוָֹה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ:וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו: תהלים. |
פרשת החוקים והמשפטים- יהוה אלהיך בקרבך.
לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּֽן-יֶֽ֠חֱרֶה אַף-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָבְּקִרְבֶּ֑ךָלֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי:וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּיאת הרוח הזאת:רוּחַ קָדְשְׁךָאֵ֥ל קַנָּ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ |
פרשת החוקים והמשפטים- לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא.
לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת-שֵׁם-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר-יִשָּׂ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.לַשָּֽׁוְא:על כל שמשתמע מכך כנלמד מתהלים:שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִםעל הגוים האלה:אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:אנחנו קוראים בשם הבורא,וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: תהלים.פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: תהלים.יש קריאה לשווא ויש שלא לשווא.אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא: לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה: דברים.כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה:ולחזק את הדבר:הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן-תִּשְׁכַּ֖ח אֶת-יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: אֶת-יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַֽעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ:ולא לשווא להשבע בשמו. |
פרשת החוקים והמשפטים- והיה לבבם זה להם ל…
לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.ככה קבל עם ישראל את הלוחות:פָּנִ֣ים | בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: אָֽ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין-יְהֹוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת-דְּבַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא-עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹ֑ר: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.פָּנִ֣ים | בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛םומשה כמסך בין העם לבורא עולם:אָֽ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין-יְהֹוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔ואכִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא-עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖רהיראה הזאת היתה יראה נכונה:וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת-הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַח֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל-רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם: וַתֹּֽאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ אֶת-כְּבֹד֣וֹ וְאֶת-גָּדְל֔וֹ וְאֶת-קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי-יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת-הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי: וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם-יֹֽסְפִ֣ים | אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת-ק֨וֹל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ: כִּ֣י מִ֣י כָל-בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁ֥מַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ-הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי: קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ | תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ: וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֶת-ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת-ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל-אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ: מִֽי-יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת-כָּל-מִצְוֹתַ֖י כָּל-הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔עוְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ:וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת-ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל-אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:הֵיטִ֖יבוּ כָּל-אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:מִֽי-יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת-כָּל-מִצְוֹתַ֖יוכל זה:לֵאמֹ֑ר:אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הֽוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: לֹא יִֽהְיֶ֥ה-לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל-פָּנָֽי: לֹא-תַֽעֲשֶׂ֨ה-לְךָ֥ פֶ֨סֶל֙ | כָּל-תְּמוּנָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׁמַ֨יִם֙ | מִמַּ֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר בָּאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת וַֽאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖יִם | מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ: לֹֽא-תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לָהֶ֖ם וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֑ם כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָב֧וֹת עַל-בָּנִ֛ים וְעַל-שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל-רִבֵּעִ֖ים לְשֹֽׂנְאָֽי: וְעֹ֥שֶׂה חֶ֖סֶד לַֽאֲלָפִ֑ים לְאֹֽהֲבַ֖י וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י (מצותו) מִצְוֹתָֽי: לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת-שֵׁם-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר-יִשָּׂ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא: שָׁמ֛וֹר אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת לְקַדְּשׁ֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ | יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל-מְלַאכְתֶּֽךָ: וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת | לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל-מְלָאכָ֜ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ-וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ-וַֽאֲמָתֶ֗ךָ וְשֽׁוֹרְךָ֤ וַֽחֲמֹֽרְךָ֙ וְכָל-בְּהֶמְתֶּ֔ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַֽאֲמָֽתְךָ֖ כָּמֽוֹךָ: וְזָֽכַרְתָּ֗ כִּ֣י-עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ | בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם בְּיָ֥ד חֲזָקָ֖ה וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑ה עַל-כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַֽעֲשׂ֖וֹת אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: כַּבֵּ֤ד אֶת אָבִ֨יךָ֙ וְאֶת אִמֶּ֔ךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן | יַֽאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: לֹ֥א תִרְצַ֖ח: וְלֹ֣א תִנְאָ֑ף: וְלֹ֣א תִגְנֹ֔ב: וְלֹא תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא: וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַֽאֲמָתוֹ֙ שׁוֹרוֹ וַֽחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים. |
פרשת ירושת הארץ- כי המשפט לאלהים הוא.
לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.לֹֽא-תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֨וּרוּ֙ מִפְּנֵי-אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵֽאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו: וָֽאֲצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן: וַנִּסַּ֣ע מֵֽחֹרֵ֗ב וַנֵּ֡לֶךְ אֵ֣ת כָּל-הַמִּדְבָּ֣ר הַגָּדוֹל֩ וְהַנּוֹרָ֨א הַה֜וּא אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ הַ֣ר הָֽאֱמֹרִ֔י כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֹתָ֑נוּ וַנָּבֹ֕א עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ: וָֽאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם בָּאתֶם֙ עַד-הַ֣ר הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ: פרשת ירושת הארץ.לֹ֤א תָג֨וּרוּ֙ מִפְּנֵי-אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵֽאלֹהִ֣ים ה֑וּאכמשל הזה:עַל-כֵּ֤ן | לֹא-יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים: תהלים מזמור אחד.לֹא-יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט:גם במקרה זה, תלוי באיזה משפט האדם נשפט. משפט מדינת ישראל בעת הזאת סותר את תורת ישראל בכמה וכמה חוקים שחוקקו בו.יש מקרים שבמשפט מדינת ישראל בעת הזאת שהנשפט קם בהם אך לא קם כמשפט תורת ישראל, ומשכך, אפילו שקם במשפט, לא באמת קם..וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים:יש מקרים הפוכים במשפט זה שחוטא במשפט מדינת ישראל, הוא זכאי על פי תורת ישראל. ויושב בכלא על לא עוון בכפיו.גם במקרה הזה אפילו שקמו חטאים בעדה זאת, לא באמת קמו..הכל תלוי באיזה משפט אתה נשפט.. מי השופט שלך. אולי הזיכוי במשפט הזה שקמת בו יהיה הרשעה בפני מי שאתה עתיד לתת את הדין בסופו של יום.. ולמרות שקמת שם, לא תקום שם..על כך נאמר בישעיהו:הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: ישעיהו.ומהמקום הזה שמשפט בורא עולם הוא המנחה אותך:לֹ֤א תָג֨וּרוּ֙ מִפְּנֵי-אִ֔ישׁהוא האור שלך:כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵֽאלֹהִ֣ים ה֑וּאגם בעת כזאת:וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי: קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי: לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי: תהלים. |
פרשת מטות מסעי- נדר אשה.
לימודי תורה- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.כָּל-נֵ֛דֶר וְכָל-שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ: וְאִם-הַֽחֲרֵשׁ֩ יַֽחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֘ מִיּ֣וֹם אֶל-יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת-כָּל-נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת-כָּל-אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּֽי-הֶחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שָׁמְעֽוֹ: וְאִם-הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת-עֲוֹנָֽהּ: אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת-מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין-אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ: פרשת מַּטּ֔וֹת- מַסְעֵ֣י.האישה נדרה נדר בבית אישה/בבית האיש שלה ומשכך גם בעלה מחויב לקיים את נדר אשתו כמו במקרה נדר חנה אם שמואל:וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה:וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה: וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ: שמואל.וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו: וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ: וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם: וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ: שמואל.דבר אלקנה לחנה לקיום הנדר שנדרה:שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹולסיכום:כָּל-נֵ֛דֶר וְכָל-שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ: וְאִם-הַֽחֲרֵשׁ֩ יַֽחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֘ מִיּ֣וֹם אֶל-יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת-כָּל-נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת-כָּל-אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּֽי-הֶחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שָׁמְעֽוֹ: וְאִם-הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת-עֲוֹנָֽהּ: אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת-מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין-אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ: פרשת מַּטּ֔וֹת- מַסְעֵ֣י.כָּל-נֵ֛דֶר וְכָל-שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ:וְאִם-הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת-עֲוֹנָֽהּ:תחשבו על הדבר, במקרה רבין ולאה.היה פעם חוק שאסור להחזיק דולארים ותפסו את לאה רבין אשת ראש הממשלה עם דולארים- בעלה יצחק רבין זכרו לברכה- נשא בעוונה, התפטר מהממשלה. אחלה גבר היה יצחק רבין. |
הצלחה מה היא..
וְכֹ֖ל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ: תהלים מזמור אחד.מבחינת הצלחה,זה תלוי ביעדים של האדם ורואות האדם כהשגותיו הצלחה מה היא.גם המשפט בישראל במקרה זה הוא יכול להיות כמשל ללהסביר הצלחה מה היא לאדם,עַל-כֵּ֤ן | לֹא-יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים: תהלים מזמור אחד.לֹא-יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט:גם במקרה זה, תלוי באיזה משפט האדם נשפט. משפט מדינת ישראל בעת הזאת סותר את תורת ישראל בכמה וכמה חוקים שחוקקו בו.יש מקרים שבמשפט מדינת ישראל בעת הזאת שהנשפט קם בהם אך לא קם כמשפט תורת ישראל, ומשכך, אפילו שקם במשפט, לא באמת קם..וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים:יש מקרים הפוכים במשפט זה שחוטא במשפט מדינת ישראל, הוא זכאי על פי תורת ישראל. ויושב בכלא על לא עוון בכפיו.גם במקרה הזה אפילו שקמו חטאים בעדה זאת, לא באמת קמו..הכל תלוי באיזה משפט אתה נשפט.. מי השופט שלך. אולי הזיכוי במשפט הזה שקמת בו יהיה הרשעה בפני מי שאתה עתיד לתת את הדין בסופו של יום.. ולמרות שקמת שם, לא תקום שם..על כך נאמר בישעיהו:הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: ישעיהו. |
נדר ליהוה- פרשת בהר סיני.
פרשת בהר סיני- לימודי תורה- שנת שבעים וארבע לקוממיות.וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אִ֕ישׁ כִּ֥י יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ נְפָשֹׁ֖ת לַֽיהוָֹֽה:ושוב בענין הנדרים, רבים מכם מיחסים לכל מילה שהם מוציאים מהפה כנדר לכן הם אומרים בלי נדר. הדבר לא מזיק אך ברור לכל שאתה אומר משהו או מבטיח משהו ולא מקיים, הדבר לא משול לנדר לבורא עולם בשבועה, לא כל מילה היוצאת מפינו היא שבועה והבטחה כזאת.העובדה שכך נוהגים רבים לא נותנת לך זכות להפיל אשמה של הפרת נדר על הבטחה שנתנה ללא שבועה לבורא עולם.יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ נְפָשֹׁ֖ת לַֽיהוָֹֽה:נֶ֑דֶרלַֽיהוָֹֽה:חשוב מאוד לזכור שאנו נשפטים במשפט בורא עולם, שם הצדק. |
וחי בהם- פרשת קדשים.
לימודי חודש שישי, שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.
עם ישראל הוא עם שכדי לעשות כמיועד לו הוא עם נבדל גם מבחינת אורחות וגם מבחינת התנזרויות כמו התנזרויות ממזון לטהרת הגוף הנדרשת כדי לקיים את ושכנתי בתוכם כגוי קדוש:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: כְּמַֽעֲשֵׂ֧ה אֶרֶץ-מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם-בָּ֖הּ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וּכְמַֽעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ-כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֨מָּ֨ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּֽתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ: פרשת קְדשִׁים.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל-כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: פרשת קְדשִׁים.
וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת-שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָֹ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם: הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: פרשת קְדשִׁים.
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת-חֻקֹּתַי֙ וְאֶת-מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: פרשת קְדשִׁים.
בפרשות האלה שהן פרשות של חוקות יש את האזהרה וההסברה החוזרת שכל זאת כדי לעשות את מה שיועד לדבר ומה יקרה אם ישראל לא יעשה כדבר ומה יקרה אם יעשה כדבר:
וָחַ֣י בָּהֶ֑ם
וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: בראשית.
וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
להיות נכונים לקבל ולעשות ברוח חכמה מבורא עולם את דבר בורא עולם:
מתפילת נשמת כל חי:
וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ
יִ , רָ
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:
וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה:
אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ:
אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ:
כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה:
לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה:
בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת:
אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ:
וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה: איוב.
וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה
וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן: מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת: שמות.
ועשה בחכמה:
וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂת אֹתָהּ: שמות.
מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת:
גם במה שקוראים לו בהנדסת בנין, מטלורגיא, התכת מתכות, על אותה רעיוניות של השכלה בטכניון, ברור שלשמה ולישראל הבונים היתה רוח חכמה לעשות במלאכות האלה הנלמדות במוסדות ההשכלה הגבוהה וגם אלו הנלמדות בבתי הספר המקצועי, כמו חרטות עמו תבניות ליציקה וגם לעשות מלחמה כמו הרוח החכמה שניתנה להושע לכבוש את הארץ:
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: דברים.
גם תחבולות מלחמה:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ: וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ: וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים: וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם:וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר כִּי יֹאמְרוּ נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם: וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם: וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כִּדְבַר יְהוָה תַּעֲשׂוּ רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם: יהושע.
וכך קרה,
וכל זה למען לבנות בית מקדש בירושלים וגם להיות מנהיג נכון לישראל:
וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא: וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט: הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ: מלכים.
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ
לא לעשות את המעשים כגוים שהארץ הקיאה אותם ממנה:
וְסוּר מֵרָע בִּינָה:
אַל-תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל-אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל-אֵ֨לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר-אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם: וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָֽאֶפְקֹ֥ד עֲוֹנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת-יֽשְׁבֶֽיהָ: וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת-חֻקֹּתַי֙ וְאֶת-מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכֲכֶֽם: כִּ֚י אֶת-כָּל-הַתּֽוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ: וְלֹֽא-תָקִ֤יא הָאָ֨רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּֽאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת-הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם: כִּ֚י כָּל-אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָֽעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם: וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת-מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵֽחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַֽעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: פרשת קְדשִׁים.
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי֙ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ: וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר-אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת-כָּל-אֵ֨לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָֽאָקֻ֖ץ בָּֽם: וָֽאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֘ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת-אַדְמָתָם֒ וַֽאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָֹ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן-הָֽעַמִּֽים: וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּין-הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין-הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא-תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא: וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָֹ֑ה וָֽאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן-הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי: וְאִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה כִּי-יִֽהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: פרשת קְדשִׁים.
נבדל גם מבחינת אורחות וגם מבחינת התנזרויות כמו התנזרויות ממזון לטהרת הגוף הנדרשת כדי לקיים את ושכנתי בתוכם כגוי קדוש:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: כְּמַֽעֲשֵׂ֧ה אֶרֶץ-מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם-בָּ֖הּ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וּכְמַֽעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ-כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֨מָּ֨ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּֽתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ: פרשת קְדשִׁים.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל-כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: פרשת קְדשִׁים.
וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת-שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָֹ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם: הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: פרשת קְדשִׁים.
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת-חֻקֹּתַי֙ וְאֶת-מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: פרשת קְדשִׁים.
משמועה רעה לא ירא.
כִּֽי-לְעוֹלָ֥ם לֹא-יִמּ֑וֹט לְזֵ֥כֶר ע֝וֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק:מִשְּׁמוּעָ֣ה רָ֭עָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִ֝בּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בַּיהוָֽה:סָמ֣וּךְ לִ֭בּוֹ לֹ֣א יִירָ֑א עַ֖ד אֲשֶׁר-יִרְאֶ֣ה בְצָרָֽיו: מזמור שנים עשר ומאה.אדם צדיק, שיודע שהוא צדיק, ברור שלא אכפת לו מה אומרים עליו, הוא יודע שבורא עולם יודע את האמת ומשכך הוא יתייחס לשמועה בביטול. או שיילך לבית משפט, או שיתעמת עם האדם שמוכיח אותו.אדם שאינו צדיק, יגיב, הוא לא יגיב בבית המשפט, כי הוא יודע שהוא לא צדיק ולכן לא שם המקום שהוא יגיב, יגיב בדרך נקמה מחוץ לבית המשפט, יגיב גם בצורת סרט שנראה לחברה בה הוא מייצר סרט שמפריך את השמועה, כמבקש זיכוי מהחברה. האדם הזה נשפט בעיני החברה, ולא בעיני הבורא שיודע שהוא אשם, גם אחרי הסרט שהוא עשה. |
עמך נדבות ביום חילך.
| דובר על תרומות, מה קורה שהתרומה לצבא היא מכסף גנוב שלא מישראל, מה קורה אם אדם שעשה הונו באמצעות שוחד לראש מדינה מושחת תורם לצבא ומהכסף נקנה נשק לצבא, תחשבו על האפשרות שהנשק על האלטלנה היה נשק מכסף לא ישר. |
עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮ בְּי֪וֹם חֵ֫ילֶ֥ךָ בְּֽהַדְרֵי-קֹ֖דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדֻתֶֽיךָ: מזמור עשרה ומאה.מה זה חילך. במובן של חיל בורא עולם:פרשת מעל בחרם- לא אוסיף להיות עמכם אם- תוכנית לימוד-לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.ומי הם הנדיבים.עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮= בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: שמות. בני ישראל הם התורמים ליום חייל.לבנית אהל מועד משכן במדבר.יש נדיבים ויש נדיבים. אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו: תהלים.אדם שאין לו תשועה- תֵּצֵא רוּחוֹ לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי: תהלים.מתוך המקום הזה אפשר להבין שהנדיב שאין לו תשועה הוא אדם אין בקרבו רוח, לכן:בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:ומתוך המקום הזה הוא מבקש את שביקש מלך סדום מאברהם: וַיֹּאמֶר מֶֽלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָֽרְכֻשׁ קַח לָֽךְ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָֽרֶץ: בראשית.ואת זה הוא עושה במגרש הזה:וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים: אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: שמואל.מגרש מלחמה בשדה תרומות שהנפגעים במקום הזה נגעלו מממגן גיבורים. והתפילה וההבטחה היא: וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: מִדַּם חֲלָלִים והנפש היא בדם.צו שמונה- צו שמיני- קרבן למילואים- פרשות ויקרא, צו, שמיני- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.שהתפילה היא להשיב:רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע:יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב: מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר: מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב: ישעיהו.דובר על תרומות, מה קורה שהתרומה לצבא היא מכסף גנוב שלא מישראל, מה קורה אם אדם שעשה הונו באמצעות שוחד לראש מדינה מושחת תורם לצבא ומהכסף נקנה נשק לצבא, תחשבו על האפשרות שהנשק על האלטלנה היה נשק מכסף לא ישר.אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב:בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ: כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי: כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ: בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה: אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ: תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ: תהלים.ושוב:צו שמונה- צו שמיני- קרבן למילואים- פרשות ויקרא, צו, שמיני- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות. |
פקדני בישועתך- לימודים מתהלים ומישעיהו- פרשת כיסא רם ונישא.
זָכְרֵ֣נִי יְ֭הוָה בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ פָּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ: לִרְא֤וֹת | בְּט֘וֹבַ֤ת בְּחִירֶ֗יךָ לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָ לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל עִם-נַחֲלָתֶֽךָ: מזמור שישה ומאה.פָּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ:לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָיִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.אסביר זאת במשל:לֹא תִֽהְיֶה אַֽחֲרֵֽי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַֽעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַֽחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּֽת: שמות.לעתים הרוב קובע דרך מחשבת או מקיים שפיטת והחלת דין מחוץ לבית משפט,דינים כמו הוקעה, נידוי ועוד כהנה וכהנה ולפעמים גם מבייש אדם שלא עשה או עשה כחוקת הרוב שלא על פי חוקת תורה ושעל פי חוקת התורהאין כל הרשעה שהאדם הזה מורשע ובכל זאת כך הרוב עושה.לא להיות אחרי הרבים להטות למעשה הוא חוק שהרוב לא קובע על היחיד וליחיד יש ציווי לא לקבל שפיטה זאת גם ששופטים אותו עצמו וגם שפיטת אדם שאינו הוא.על פי תורת ישראל הרוב לא קובע על היחיד.הרוב יכול לקבוע מה שהוא רוצה, לא בהכרח הרוב צודק ואם הרוב טועה, הרוב מורשע .על פי תורת ישראל יש ליחידים את הזכות לא לקבל את קביעת הרוב או את האשמת המאשימים אותו או כל אדם שאינו הוא.לעתים הרוב גם מזכה אדם כזה או אחר שלא על פי דין תורה ויש מצבים שהאשם זוכה לכבוד והזכאי לבושה.הרוב הטועה לא באמת מרשיע את הצדיק על פי דבר תורה, הרוב לא יכול לזכות את הרשע על פי דבר תורה.ומשכך,העובדה שהרוב הצדיק או הרשיע אינה מקיימת את האדם הזה כנושעים או לא נושעים בתשועת הבורא.וזאת התשועה שאנו מבקשים.שהסמן הימני שלנו הוא תורת ישראל.כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: תהלים.קבלת קביעת הרוב למעשה יכולה להטות אדם משפיטה נכונה, לכן אנו מצווים לא ללכת אחרי רבים להטות ולקבל קביעת רוב טועה, גם אודות עצמנו וגם אודות אדם שאינו אנחנו.הצדקת עני.בספר יהושע כתוב אודות הדבר:הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם: ישעיהו. |
פקדני בישועתך- לימודים מתהלים.
זָכְרֵ֣נִי יְ֭הוָה בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ פָּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ: לִרְא֤וֹת | בְּט֘וֹבַ֤ת בְּחִירֶ֗יךָ לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָ לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל עִם-נַחֲלָתֶֽךָ: מזמור שישה ומאה.פָּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ:לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָיִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.אסביר זאת במשל:לֹא תִֽהְיֶה אַֽחֲרֵֽי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַֽעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַֽחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּֽת: שמות.לעתים הרוב קובע דרך מחשבת או מקיים שפיטת והחלת דין מחוץ לבית משפט,דינים כמו הוקעה, נידוי ועוד כהנה וכהנה ולפעמים גם מבייש אדם שלא עשה או עשה כחוקת הרוב שלא על פי חוקת תורה ושעל פי חוקת התורהאין כל הרשעה שהאדם הזה מורשע ובכל זאת כך הרוב עושה.לא להיות אחרי הרבים להטות למעשה הוא חוק שהרוב לא קובע על היחיד וליחיד יש ציווי לא לקבל שפיטה זאת גם ששופטים אותו עצמו וגם שפיטת אדם שאינו הוא.על פי תורת ישראל הרוב לא קובע על היחיד.הרוב יכול לקבוע מה שהוא רוצה, לא בהכרח הרוב צודק ואם הרוב טועה, הרוב מורשע .על פי תורת ישראל יש ליחידים את הזכות לא לקבל את קביעת הרוב או את האשמת המאשימים אותו או כל אדם שאינו הוא.לעתים הרוב גם מזכה אדם כזה או אחר שלא על פי דין תורה ויש מצבים שהאשם זוכה לכבוד והזכאי לבושה.הרוב הטועה לא באמת מרשיע את הצדיק על פי דבר תורה, הרוב לא יכול לזכות את הרשע על פי דבר תורה.ומשכך,העובדה שהרוב הצדיק או הרשיע אינה מקיימת את האדם הזה כנושעים או לא נושעים בתשועת הבורא.וזאת התשועה שאנו מבקשים.שהסמן הימני שלנו הוא תורת ישראל.כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: תהלים.קבלת קביעת הרוב למעשה יכולה להטות אדם משפיטה נכונה, לכן אנו מצווים לא ללכת אחרי רבים להטות ולקבל קביעת רוב טועה, גם אודות עצמנו וגם אודות אדם שאינו אנחנו.הצדקת עני.בספר יהושע כתוב אודות הדבר:הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם: ישעיהו. |
אלהיהם- לימודי תהלים.
יֵבֹ֤שׁוּ | כָּל-עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים הִשְׁתַּחֲווּ-ל֝וֹ כָּל-אֱלֹהִֽים: מזמור שבעה ותשעים.הִשְׁתַּחֲווּ-ל֝וֹ כָּל-אֱלֹהִֽים:כִּֽי-אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה עֶלְי֥וֹן עַל-כָּל-הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים: מזמור שבעה ותשעים.נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים:יש משהו שלא ברור בהשמת התואר אלהים למישהו או משהו שאינו בורא עולם.העובדה שבני אדם קיבלו מישהו או משהו כאלהים עליהם, לא עושה אותם אלהים.במקרה הזה זאת קבוצת בני אדם שעשתה לה אלהים, או קיבלה דבר כאלהים עליה למרות שהוא לא עשה אותם.זאת אומרת שאלהים אחרים הם אלהים שהאדם עשה ולא להפך.ומשכך לא ברורה לי השמת התואר אלהים ביחס אליהם.אני הייתי מנסחת זאת ככה:הִשְׁתַּחֲווּ-ל֝וֹ כָּל-אֱלֹֽהֵיהֶם:נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל-כָּל-אֱלֹֽהֵיהֶם: |
יבחנו באמונתו- לימודים מתהלים.
כל אלהי העמים ולא כל העמים.כל אלהי העמים אינם אלהים על כל העמים , יש גויים שיש להם אלהים אחרים, וכל האלהים האלה אלילים.ומשכך יבחנו כל הגויים באמונתו, יש גויים שאינם מישראל והם מאמינים בבורא עולם.וגם הם נבחנים:בהמשך אפשר לראות שבעת שבנה שלמה את בית המקדש באו מהגויים והם כך נראה, גויים מאמינים בבורא עולם.כמו חירם.כמו מלכת שבא. |
סַפְּר֣וּ בַגּוֹיִ֣ם כְּבוֹד֑וֹ בְּכָל-הָֽ֝עַמִּ֗ים נִפְלְאוֹתָֽיו:כִּ֥י גָ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים:כִּ֤י | כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣ים אֱלִילִ֑ים וַֽ֝יהוָ֗ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה: מזמור שישה ותשעים.כִּ֤י | כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣ים אֱלִילִ֑ים וַֽ֝יהוָ֗ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה:כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣יםכל אלהי העמים ולא כל העמים.כל אלהי העמים אינם אלהים על כל העמים , יש גויים שיש להם אלהים אחרים, וכל האלהים האלה אלילים.ומשכך יבחנו כל הגויים באמונתו, יש גויים שאינם מישראל והם מאמינים בבורא עולם.וגם הם נבחנים:יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל-אֲשֶׁר-בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל-עֲצֵי-יָֽעַר:לִפְנֵ֤י יְהוָ֨ה | כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ: מזמור שישה ותשעים.יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ:בהמשך אפשר לראות שבעת שבנה שלמה את בית המקדש באו מהגויים והם כך נראה, גןיים מאמינים בבורא עולם.כמו חירם.כמו מלכת שבא.ולא שאלת נפש אויבך- גם אויבך מאמין בבורא עולם ומייחל לחסדו.תהלים- מזמור שישה ותשעים. – לימודי תורה . |
לימודי תהלים- מעולם ולעולם- אתה.
יְהוָ֣ה מָלָךְ֮ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭הוָה עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט:נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה: מזמור שלושה ותשעים.אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט:תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗לבראשית ברא,מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה:הבורא ברא את העולם הוא היחיד שנמצא פה מעולם ולעולם, הוא הראשון.לפניו לא היה.נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑זבְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: תהלים. עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:בַּל-תִּמּֽוֹט:אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה: ישעיהו.אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּיעֵֽדֹתֶ֨יךָ | נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה-קֹ֑דֶשׁ יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים: מזמור שלושה ותשעים. תהלים- מזמור שמונה ושבעים.מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.מַשְׂכִּ֗יללמה להשכיל,וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.בתורתנו כתוב זכרון ישראל ועלילותם, גם מעשיהם הטובים וגם מעשיהם הלא טובים, כולל תוכחות בורא עולם ונביאיו את אבותנו בימי קדם. דרך זאת שמה את ישראל וקורותיו כפי שהם כתובים בתורת כמשל וזאת מבלי להסתיר, מבלי לכסות עוונותיהם.אבותנו שכתבו והעבירו לבניהם לא כיסו על עוונם.הם לא ניסו ללבוש בגדים יפים לתמונת זכרון זרעם אותם כיפים לעיני משך זרעם בדורות שאחריהם.ומשכך גם הנמשל כתוב בתורתנו ונלמד מתורתנו.וזאת למעשה הדרך עוד דרך שמתורת ישראל נלמדים חוקים ומשפטים.אני חושבת שבגד זה שלעצמו הוא בגד יפה לעיני הדורות הבאים על כתמיו עם הרבב שלו, לעינינו, בעת הזאת, בדור הזה.ישכילו ויראו. |