מלחמה. האזעקה שכהרף עין יכולה לחתוך את היום לשניים- מי הצר האורב לי בדרך, מי המרעיל בארות נחמה.

מלחמה.

בימים האלה, כשאויבינו קמים עלינו להורגנו, הם מצרים עלינו — ואנחנו מצטמצמים איתם.

מרחק התנועה מצטמצם לבית מקלט מכולת בית־מקלט, בית־מדרגות.

.

מלחמה.

העולם כולו התקפל לכמה צעדים שאפשר לרוץ בהם.

יש דברים שעשינו בלי לחשוב, בעת המלחמה — אם עושים, זה רק מתוך הכרח, כמו לנשום בתוך מים רדודים.

.

מלחמה.

האזעקה שכהרף עין יכולה לחתוך את היום לשניים, לקרוע את הלב לרגעים קטנים.

מי הצר האורב לי בדרך, מי המרעיל בארות נחמה. כתבה רחל.

אנחנו מחכים לעת מרפא — והנה בעתה.

בצפון מדווחים שהנה הפסקת אש, והנה — בעתה.

התקווה עולה, ואזעקה מכבה אותה עוד לפני שהספיקה להאיר.

ובעתה.

מלחמה.

.

מלחמה.

אנחנו נעים בין שתי פעימות — הפעימה של השגרה והפעימה של הפחד. והגוף לומד לנוע ביניהן כמו מי שמנסה לרקוד על רצפה שזזה.

.

מלחמה.

אני פה. אני עוד הולכת. אני עוד נושמת. כותבת את הדרך גם כשהיא צרה.