אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם– וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְ– אתה לא יכול להפיל את שנאיך בזאת ושמכספי העם  יתנו סל שיקום, וסל מזון, וסיוע למשתכן, לזה במקום לזה.

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם: כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְ: משלי עשרים וחמש.

זה חוק:

אם:

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם:

אז:

כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְ:

כשאתה מאכיל את שנאיך אז:

גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ:

והכסף ששילמת בעבור זאת יוחזר לך:

וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְ:

צריך לחשוב על זה בהיפוך, מה קורה ששונאך מאכיל אותך, תורם לך.

אפשר גם לחשוב על כך בענין הפלסטינאים והחמאס שאוכלים מכספי תרומות בעת הזאת. מהבחינה הזאת הדבר צריך להיות לרצונו של בן גביר שישראל תסייע הומניטרית לחמאס.

אתה יכול לחשוב על השמאל שדורש להאכיל אותם כאהוד בן גרא.

פרשת עתניאל, אהוד- וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת–יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת–הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ: מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ– החרב של אהוד היתה בימינו לעשות זאת– חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:  וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ– הדגשה– חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ– במקרה של אהוד על ירך ימין ומשכך:

כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ: משלי- עשרים וארבע.

לזכור:

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם:

שֹׂנַאֲךָ

לכל חוק הסתייגות:

מדובר על האדם ששונא אותך ולא האדם שאתה שונא אותו. לא בהכרח האדם ששונא אתה, שונא אותך. לפעמים יש מרגלים ביננו שאנו לא שונאים אותם, אך הם שונאים אותנו.

החוק הזה לא תקף על אדם שאינו שונא אותך. 

חשוב לזכור:

ובורא עולם ישלם לך. לא הטייקון.

וגם לא העם. אתה לא יכול להפיל את שנאיך בזאת ולבקש שיגדילו את העמלות הביטוחיות שהעם משלם לניהול קרן הפנסיא. או שיתנו לזה סל שיקום/טיפול שיניים במקום לזה. או שיתנו סל מזון ממשרד הרווחה לזה במקום לזה. אלה לא המקורות האמורים להטיב עמך ועם אנשיך לאחר שהפלת את האדם ששונא אותך.