תפריט סגור

תהלים-מזמור תשעה עשר ומאה.

מזמור תשעה עשר ומאה.

אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי-דָ֑רֶךְ הַֽ֝הֹלְכִ֗ים בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה:

אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו בְּכָל-לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ:

אַ֭ף לֹֽא-פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑ה בִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ:

אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד:

אַ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗י לִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ:

אָ֥ז לֹא-אֵב֑וֹשׁ בְּ֝הַבִּיטִ֗י אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶֽיךָ:

א֭וֹדְךָ בְּיֹ֣שֶׁר לֵבָ֑ב בְּ֝לָמְדִ֗י מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ:

אֶת-חֻקֶּ֥יךָ אֶשְׁמֹ֑ר אַֽל-תַּעַזְבֵ֥נִי עַד-מְאֹֽד:

בַּמֶּ֣ה יְזַכֶּה-נַּ֭עַר אֶת-אָרְח֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗ר כִּדְבָרֶֽךָ:

בְּכָל-לִבִּ֥י דְרַשְׁתִּ֑יךָ אַל-תַּ֝שְׁגֵּ֗נִי מִמִּצְוֹתֶֽיךָ:

בְּ֭לִבִּי צָפַ֣נְתִּי אִמְרָתֶ֑ךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֶֽחֱטָא-לָֽךְ:

בָּר֖וּךְ אַתָּ֥ה יְהוָ֗ה לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ:

בִּשְׂפָתַ֥י סִפַּ֑רְתִּי כֹּ֝֗ל מִשְׁפְּטֵי-פִֽיךָ:

בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי כְּעַ֣ל כָּל-הֽוֹן:

בְּפִקֻּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָה וְ֝אַבִּ֗יטָה אֹרְחֹתֶֽיךָ:

בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑ע לֹ֭א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ:

גְּמֹ֖ל עַֽל-עַבְדְּךָ֥ אֶֽחְיֶ֗ה וְאֶשְׁמְרָ֥ה דְבָרֶֽךָ:

גַּל-עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָה נִ֝פְלָא֗וֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ:

גֵּ֣ר אָנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץ אַל-תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְוֹתֶֽיךָ:

גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַאֲבָ֑ה אֶֽל-מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכָל-עֵֽת:

גָּ֭עַרְתָּ זֵדִ֣ים אֲרוּרִ֑ים הַ֝שֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶֽיךָ:

גַּ֣ל מֵֽ֭עָלַי חֶרְפָּ֣ה וָב֑וּז כִּ֖י עֵדֹתֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי:

גַּ֤ם יָֽשְׁב֣וּ שָׂ֭רִים בִּ֣י נִדְבָּ֑רוּ עַ֝בְדְּךָ֗ יָשִׂ֥יחַ בְּחֻקֶּֽיךָ:

גַּֽם-עֵ֭דֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָ֗י אַנְשֵׁ֥י עֲצָתִֽי:

דָּֽבְקָ֣ה לֶעָפָ֣ר נַפְשִׁ֑י חַ֝יֵּ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ:

דְּרָכַ֣י סִ֭פַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵ֗נִי לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ:

דֶּֽרֶךְ-פִּקּוּדֶ֥יךָ הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אָשִׂ֗יחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ:

דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑ה קַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ:

דֶּֽרֶךְ-שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּי וְֽתוֹרָתְךָ֥ חָנֵּֽנִי:

דֶּֽרֶךְ-אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי:

דָּבַ֥קְתִּי בְעֵֽדְוֹתֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה אַל-תְּבִישֵֽׁנִי:

דֶּֽרֶךְ-מִצְוֹתֶ֥יךָ אָר֑וּץ כִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי:

הוֹרֵ֣נִי יְ֭הוָה דֶּ֥רֶךְ חֻקֶּ֗יךָ וְאֶצְּרֶ֥נָּה עֵֽקֶב:

הֲ֭בִינֵנִי וְאֶצְּרָ֥ה תֽוֹרָתֶ֗ךָ וְאֶשְׁמְרֶ֥נָּה בְכָל-לֵֽב:

הַ֭דְרִיכֵנִי בִּנְתִ֣יב מִצְוֹתֶ֑יךָ כִּי-ב֥וֹ חָפָֽצְתִּי:

הַט-לִ֭בִּי אֶל-עֵדְוֹתֶ֗יךָ וְאַ֣ל אֶל-בָּֽצַע:

הַעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵרְא֣וֹת שָׁ֑וְא בִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי:

הָקֵ֣ם לְ֭עַבְדְּךָ אִמְרָתֶ֑ךָ אֲ֝שֶׁ֗ר לְיִרְאָתֶֽךָ:

הַעֲבֵ֣ר חֶ֭רְפָּתִי אֲשֶׁ֣ר יָגֹ֑רְתִּי כִּ֖י מִשְׁפָּטֶ֣יךָ טוֹבִֽים:

הִ֭נֵּה תָּאַ֣בְתִּי לְפִקֻּדֶ֑יךָ בְּצִדְקָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי:

וִֽיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְהוָ֑ה תְּ֝שֽׁוּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ:

וְאֶֽעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑ר כִּֽי-בָ֝טַחְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ:

וְֽאַל-תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר-אֱמֶ֣ת עַד-מְאֹ֑ד כִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי:

וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗יד לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי:

וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ:

וְאֶשְׁתַּֽעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי:

וְאֶשָּֽׂא-כַפַּ֗י אֶֽל-מִ֭צְוֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ:

זְכֹר-דָּבָ֥ר לְעַבְדֶּ֑ךָ עַ֝֗ל אֲשֶׁ֣ר יִֽחַלְתָּֽנִי:

זֹ֣את נֶחָמָתִ֣י בְעָנְיִ֑י כִּ֖י אִמְרָתְךָ֣ חִיָּֽתְנִי:

זֵ֭דִים הֱלִיצֻ֣נִי עַד-מְאֹ֑ד מִ֝תּֽוֹרָתְךָ֗ לֹ֣א נָטִֽיתִי:

זָ֘כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם | יְהוָ֗ה וָֽאֶתְנֶחָֽם:

זַלְעָפָ֣ה אֲ֭חָזַתְנִי מֵרְשָׁעִ֑ים עֹ֝זְבֵ֗י תּוֹרָתֶֽךָ:

זְ֭מִרוֹת הָֽיוּ-לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי:

זָ֘כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְהוָ֑ה וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ:

זֹ֥את הָֽיְתָה-לִּ֑י כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי:

חֶלְקִ֖י יְהוָ֥ה אָמַ֗רְתִּי לִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ:

חִלִּ֣יתִי פָנֶ֣יךָ בְכָל-לֵ֑ב חָ֝נֵּ֗נִי כְּאִמְרָתֶֽךָ:

חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל-עֵדֹתֶֽיךָ:

חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּי לִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֹתֶֽיךָ:

חֶבְלֵ֣י רְשָׁעִ֣ים עִוְּדֻ֑נִי תּֽ֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:

חֲצֽוֹת-לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ:

חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכָל-אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ:

חַסְדְּךָ֣ יְ֭הוָה מָלְאָ֥ה הָאָ֗רֶץ חֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי:

ט֭וֹב עָשִׂ֣יתָ עִֽם-עַבְדְּךָ֑ יְ֝הוָ֗ה כִּדְבָרֶֽךָ:

ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִי כִּ֖י בְמִצְוֹתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי:

טֶ֣רֶם אֶ֭עֱנֶה אֲנִ֣י שֹׁגֵ֑ג וְ֝עַתָּ֗ה אִמְרָתְךָ֥ שָׁמָֽרְתִּי:

טוֹב-אַתָּ֥ה וּמֵטִ֗יב לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ:

טָפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑ים אֲ֝נִ֗י בְּכָל-לֵ֤ב | אֱצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ:

טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑ם אֲ֝נִ֗י תּוֹרָתְךָ֥ שִֽׁעֲשָֽׁעְתִּי:

טֽוֹב-לִ֥י כִֽי-עֻנֵּ֑יתִי לְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ:

טֽוֹב-לִ֥י תֽוֹרַת-פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף:

יָדֶ֣יךָ עָ֭שׂוּנִי וַֽיְכוֹנְנ֑וּנִי הֲ֝בִינֵ֗נִי וְאֶלְמְדָ֥ה מִצְוֹתֶֽיךָ:

יְ֭רֵאֶיךָ יִרְא֣וּנִי וְיִשְׂמָ֑חוּ כִּ֖י לִדְבָרְךָ֣ יִחָֽלְתִּי:

יָדַ֣עְתִּי יְ֭הוָה כִּי-צֶ֣דֶק מִשְׁפָּטֶ֑יךָ וֶ֝אֱמוּנָ֗ה עִנִּיתָֽנִי:

יְהִי-נָ֣א חַסְדְּךָ֣ לְנַחֲמֵ֑נִי כְּאִמְרָתְךָ֥ לְעַבְדֶּֽךָ:

יְבֹא֣וּנִי רַחֲמֶ֣יךָ וְאֶֽחְיֶ֑ה כִּי-תֽ֝וֹרָתְךָ֗ שַֽׁעֲשֻׁעָֽי:

יֵבֹ֣שׁוּ זֵ֭דִים כִּי-שֶׁ֣קֶר עִוְּת֑וּנִי אֲ֝נִ֗י אָשִׂ֥יחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ:

יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י יְרֵאֶ֑יךָ (וידעו) וְ֝יֹדְעֵ֗י עֵדֹתֶֽיךָ:

יְהִֽי-לִבִּ֣י תָמִ֣ים בְּחֻקֶּ֑יךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֵבֽוֹשׁ:

כָּלְתָ֣ה לִתְשׁוּעָתְךָ֣ נַפְשִׁ֑י לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי:

כָּל֣וּ עֵ֭ינַי לְאִמְרָתֶ֑ךָ לֵ֝אמֹ֗ר מָתַ֥י תְּֽנַחֲמֵֽנִי:

כִּֽי-הָ֭יִיתִי כְּנֹ֣אד בְּקִיט֑וֹר חֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:

כַּמָּ֥ה יְמֵֽי-עַבְדֶּ֑ךָ מָתַ֬י תַּעֲשֶׂ֖ה בְרֹדְפַ֣י מִשְׁפָּֽט:

כָּֽרוּ-לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ:

כָּל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑ה שֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עָזְרֵֽנִי:

כִּ֭מְעַט כִּלּ֣וּנִי בָאָ֑רֶץ וַ֝אֲנִ֗י לֹא-עָזַ֥בְתִּי פִקֻּודֶֽיךָ:

כְּחַסְדְּךָ֥ חַיֵּ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵד֥וּת פִּֽיךָ:

לְעוֹלָ֥ם יְהוָ֑ה דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם:

לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמֽוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּ אֶ֝֗רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד:

לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹם כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ:

לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑י אָ֝֗ז אָבַ֥דְתִּי בְעָנְיִֽי:

לְ֭עוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗ם חִיִּיתָֽנִי:

לְֽךָ-אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי:

לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִי עֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן:

לְֽכָל תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ רְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד:

מָֽה-אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כָּל-הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי:

מֵ֭אֹ֣יְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא-לִֽי:

מִכָּל-מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי כִּ֥י עֵ֝דְוֹתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽֿי:

מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ן כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי:

מִכָּל-אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑י לְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ:

מִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹא-סָ֑רְתִּי כִּֽי-אַ֝תָּ֗ה הוֹרֵתָֽנִי:

מַה-נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי:

מִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ן עַל-כֵּ֝֗ן שָׂנֵ֤אתִי | כָּל-אֹ֬רַח שָֽׁקֶר:

נֵר-לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי:

נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָאֲקַיֵּ֑מָה לִ֝שְׁמֹ֗ר מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ:

נַעֲנֵ֥יתִי עַד-מְאֹ֑ד יְ֝הוָ֗ה חַיֵּ֥נִי כִדְבָרֶֽךָ:

נִדְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה-נָ֣א יְהוָ֑ה וּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי:

נַפְשִׁ֣י בְכַפִּ֣י תָמִ֑יד וְ֝תֽוֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:

נָתְנ֬וּ רְשָׁעִ֣ים פַּ֣ח לִ֑י וּ֝מִפִּקּוּדֶ֗יךָ לֹ֣א תָעִֽיתִי:

נָחַ֣לְתִּי עֵדְוֹתֶ֣יךָ לְעוֹלָ֑ם כִּֽי-שְׂשׂ֖וֹן לִבִּ֣י הֵֽמָּה:

נָטִ֣יתִי לִ֭בִּי לַעֲשׂ֥וֹת חֻקֶּ֗יךָ לְעוֹלָ֥ם עֵֽקֶב:

סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי וְֽתוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי:

סִתְרִ֣י וּמָגִנִּ֣י אָ֑תָּה לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי:

סֽוּרוּ-מִמֶּ֥נִּי מְרֵעִ֑ים וְ֝אֶצְּרָ֗ה מִצְוֹ֥ת אֱלֹהָֽי:

סָמְכֵ֣נִי כְאִמְרָתְךָ֣ וְאֶֽחְיֶ֑ה וְאַל-תְּ֝בִישֵׁ֗נִי מִשִּׂבְרִֽי:

סְעָדֵ֥נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה וְאֶשְׁעָ֖ה בְחֻקֶּ֣יךָ תָמִֽיד:

סָ֭לִיתָ כָּל-שׁוֹגִ֣ים מֵחֻקֶּ֑יךָ כִּי-שֶׁ֝֗קֶר תַּרְמִיתָֽם:

סִגִ֗ים הִשְׁבַּ֥תָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָ֑רֶץ לָ֝כֵ֗ן אָהַ֥בְתִּי עֵדֹתֶֽיךָ:

סָמַ֣ר מִפַּחְדְּךָ֣ בְשָׂרִ֑י וּֽמִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ יָרֵֽאתִי:

עָ֭שִׂיתִי מִשְׁפָּ֣ט וָצֶ֑דֶק בַּל-תַּ֝נִּיחֵ֗נִי לְעֹֽשְׁקָֽי:

עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹב אַֽל-יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים:

עֵ֭ינַי כָּל֣וּ לִֽישׁוּעָתֶ֑ךָ וּלְאִמְרַ֥ת צִדְקֶֽךָ:

עֲשֵׂ֖ה עִם-עַבְדְּךָ֥ כְחַסְדֶּ֗ךָ וְחֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי:

עַבְדְּךָ-אָ֥נִי הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אֵדְעָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ:

עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ:

עַל-כֵּ֭ן אָהַ֣בְתִּי מִצְוֹתֶ֑יךָ מִזָּהָ֥ב וּמִפָּֽז:

עַל-כֵּ֤ן | כָּל-פִּקּ֣וּדֵי כֹ֣ל יִשָּׁ֑רְתִּי כָּל-אֹ֖רַח שֶׁ֣קֶר שָׂנֵֽאתִי:

פְּלָא֥וֹת עֵדְוֹתֶ֑יךָ עַל-כֵּ֝֗ן נְצָרָ֥תַם נַפְשִֽׁי:

פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים:

פִּֽי-פָ֭עַרְתִּי וָאֶשְׁאָ֑פָה כִּ֖י לְמִצְוֹתֶ֣יךָ יָאָֽבְתִּי:

פְּנֵה-אֵלַ֥י וְחָנֵּ֑נִי כְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לְאֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ:

פְּ֭עָמַי הָכֵ֣ן בְּאִמְרָתֶ֑ךָ וְֽאַל-תַּשְׁלֶט-בִּ֥י כָל-אָֽוֶן:

פְּ֭דֵנִי מֵעֹ֣שֶׁק אָדָ֑ם וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה פִּקּוּדֶֽיךָ:

פָּ֭נֶיךָ הָאֵ֣ר בְּעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝לַמְּדֵ֗נִי אֶת-חֻקֶּֽיךָ:

פַּלְגֵי-מַ֭יִם יָרְד֣וּ עֵינָ֑י עַ֝֗ל לֹא-שָׁמְר֥וּ תוֹרָתֶֽךָ:

צַדִּ֣יק אַתָּ֣ה יְהוָ֑ה וְ֝יָשָׁ֗ר מִשְׁפָּטֶֽיךָ:

צִ֭וִּיתָ צֶ֣דֶק עֵדֹתֶ֑יךָ וֶֽאֱמוּנָ֥ה מְאֹֽד:

צִמְּתַ֥תְנִי קִנְאָתִ֑י כִּֽי-שָׁכְח֖וּ דְבָרֶ֣יךָ צָרָֽי:

צְרוּפָ֖ה אִמְרָתְךָ֥ מְאֹ֗ד וְֽעַבְדְּךָ֥ אֲהֵבָֽהּ:

צָעִ֣יר אָנֹכִ֣י וְנִבְזֶ֑ה פִּ֝קֻּדֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:

צִדְקָתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת:

צַר-וּמָצ֥וֹק מְצָא֑וּנִי מִ֝צְוֹתֶ֗יךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי:

צֶ֖דֶק עֵדְוֹתֶ֥יךָ לְעוֹלָ֗ם הֲבִינֵ֥נִי וְאֶחְיֶֽה:

קָרָ֣אתִי בְכָל-לֵ֭ב עֲנֵ֥נִי יְהוָ֗ה חֻקֶּ֥יךָ אֶצֹּֽרָה:

קְרָאתִ֥יךָ הוֹשִׁיעֵ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ:

קִדַּ֣מְתִּי בַ֭נֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּ֑עָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי:

קִדְּמ֣וּ עֵ֭ינַי אַשְׁמֻר֑וֹת לָ֝שִׂ֗יחַ בְּאִמְרָתֶֽךָ:

ק֭וֹלִי שִׁמְעָ֣ה כְחַסְדֶּ֑ךָ יְ֝הוָ֗ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי:

קָ֭רְבוּ רֹדְפֵ֣י זִמָּ֑ה מִתּוֹרָתְךָ֥ רָחָֽקוּ:

קָר֣וֹב אַתָּ֣ה יְהוָ֑ה וְֽכָל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמֶֽת:

קֶ֣דֶם יָ֭דַעְתִּי מֵעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם יְסַדְתָּֽם:

רְאֵֽה-עָנְיִ֥י וְחַלְּצֵ֑נִי כִּי-תֽ֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:

רִיבָ֣ה רִ֭יבִי וּגְאָלֵ֑נִי לְאִמְרָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי:

רָח֣וֹק מֵרְשָׁעִ֣ים יְשׁוּעָ֑ה כִּֽי-חֻ֝קֶּיךָ לֹ֣א דָרָֽשׁוּ:

רַחֲמֶ֖יךָ רַבִּ֥ים | יְהוָ֑ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ חַיֵּֽנִי:

רַ֭בִּים רֹדְפַ֣י וְצָרָ֑י מֵ֝עֵדְוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נָטִֽיתִי:

רָאִ֣יתִי בֹ֭גְדִים וָֽאֶתְקוֹטָ֑טָה אֲשֶׁ֥ר אִ֝מְרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁמָֽרוּ:

רְ֭אֵה כִּי-פִקּוּדֶ֣יךָ אָהָ֑בְתִּי יְ֝הוָ֗ה כְּֽחַסְדְּךָ֥ חַיֵּֽנִי:

רֹאשׁ-דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑ת וּ֝לְעוֹלָ֗ם כָּל-מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ:

שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם (ומדבריך) וּ֝מִדְּבָרְךָ֗ פָּחַ֥ד לִבִּֽי:

שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִֽי עַל-אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב:

שֶׁ֣קֶר שָׂ֭נֵאתִי וַאֲתַעֵ֑בָה תּוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי:

שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ:

שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין-לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל:

שִׂבַּ֣רְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣ יְהוָ֑ה וּֽמִצְוֹתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי:

שָֽׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי עֵדֹתֶ֑יךָ וָאֹהֲבֵ֥ם מְאֹֽד:

שָׁמַ֣רְתִּי פִ֭קּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י כָל-דְּרָכַ֣י נֶגְדֶּֽךָ:

תִּקְרַ֤ב רִנָּתִ֣י לְפָנֶ֣יךָ יְהוָ֑ה כִּדְבָרְךָ֥ הֲבִינֵֽנִי:

תָּב֣וֹא תְּחִנָּתִ֣י לְפָנֶ֑יךָ כְּ֝אִמְרָתְךָ֗ הַצִּילֵֽנִי:

תַּבַּ֣עְנָה שְׂפָתַ֣י תְּהִלָּ֑ה כִּ֖י תְלַמְּדֵ֣נִי חֻקֶּֽיךָ:

תַּ֣עַן לְ֭שׁוֹנִי אִמְרָתֶ֑ךָ כִּ֖י כָל-מִצְוֹתֶ֣יךָ צֶּֽדֶק:

תְּהִֽי-יָדְךָ֥ לְעָזְרֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ בָחָֽרְתִּי:

תָּאַ֣בְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣ יְהוָ֑ה וְ֝תֽוֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי:

תְּֽחִי-נַ֭פְשִׁי וּֽתְהַֽלְלֶ֑ךָּ וּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ יַעֲזְרֻֽנִי:

תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אֹ֭בֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י מִ֝צְוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:

לימודים:

המשורר מדבר על רדיפה, ניסו להפיל אותו טמנו לו בורות, שוחות.

כמה דוגמאות מהמזמור:

לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִי עֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן:

נָתְנ֬וּ רְשָׁעִ֣ים פַּ֣ח לִ֑י וּ֝מִפִּקּוּדֶ֗יךָ לֹ֣א תָעִֽיתִי:

כָּֽרוּ-לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ:

כָּל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑ה שֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עָזְרֵֽנִי:

כִּ֭מְעַט כִּלּ֣וּנִי בָאָ֑רֶץ וַ֝אֲנִ֗י לֹא-עָזַ֥בְתִּי פִקֻּודֶֽיךָ:

וזאת למען יעשקו אותו:

עָ֭שִׂיתִי מִשְׁפָּ֣ט וָצֶ֑דֶק בַּל-תַּ֝נִּיחֵ֗נִי לְעֹֽשְׁקָֽי:

עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹב אַֽל-יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים:

האנשים האלה הציבו מכשולים ושוחות כדי להפיל את המשורר וכל זאת שלא כתורת בורא עולם:

כָּֽרוּ-לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ:

לעתים גם בדרך שקר, לעוות נראות אדם, לעתים משפט שקר, שמועה רעה וכו'

יֵבֹ֣שׁוּ זֵ֭דִים כִּי-שֶׁ֣קֶר עִוְּת֑וּנִי אֲ֝נִ֗י אָשִׂ֥יחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ:

המשורר השיח עם אלה בדבר תורת ישראל וחוקות ישראל כך שבסופו של של יום היודעים את חוקות תורת ישראל והיראים מבורא עולם שבו למשורר לאחר שרחקו ממנו:

יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י יְרֵאֶ֑יךָ (וידעו) וְ֝יֹדְעֵ֗י עֵדֹתֶֽיךָ:

ומי הם יודע עדותיך,

תחילה נבין מה עדותיך, עדותיך זה לא העדה הפרסית המרוקאית או הפולנית שנצחק.. אין דבר כזה עדות או זהות על פי גלות, שעם ישראל חזר מבבל ארצה, לא קראו להם בבלים כמו שקראו ליוצאי ספרד ספרדים.. טעות גדולה לזהות אדם על פי גלות.

אז מה זה עדותיך:

כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת: אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה:  אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ: אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וַאֲנִי אֵל: ישעיהו.

ואיפה העדות:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:  צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן: יהושע.

ארון העדות הוא הארון בו הושמו לוחות הברית וגם תורת משה- חומש- כמבואר:

וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם:

 

מזמור זה הוא מזמור של המשורר אסף והוא כותב ככה:

גֵּ֣ר אָנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץ אַל-תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְוֹתֶֽיךָ:

אסף היה לוי:

וּפְקִיד הַלְוִיִּם בִּירוּשָׁלִַם עֻזִּי בֶן בָּנִי בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים לְנֶגֶד מְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים:  כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם וַאֲמָנָה עַל הַמְשֹׁרְרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: נחמיה.

וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל יְהוָה וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת יְהוָה עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: נחמיה.

ללוי אין נחלה בישראל, אך חשוב להבין מה זאת אומרת שאסף כגר בארץ כמו כל ישראל בארץ:

על פי חוקת הירושה, הארץ לא קנין של עם ישראל ומשכך ביחס לבורא בורא עולם ישראל גרים בארץ ואין לישראל זכות למכור את הירושה הזאת:

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּֽי גֵרִים וְתֽוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִֽי: ויקרא.

עם ישראל אוחזים בדבר בורא עולם בארץ הזאת. ומשכך כמו שישראל גרים עם בורא עולם בארץ הזאת כך האדם שהתגייר גר עם ישראל.

בתורה האחת הזאת כתובה חוקה נבדלת לגר- לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ- אם הגר נחשב יהודי לא היתה ההבדלה הזאת. 

הגיור לא יהודי והגר לא גר.

 

המשורר עשה בדק בית כמו שאמרים, ועשה תשובה:

חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל-עֵדֹתֶֽיךָ:

חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּי לִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֹתֶֽיךָ:

במקום הזה שלא שכח את מצוותיו במשמעות שחישוב הדרך ושיבה לדרך כפי עדות לישראל מבורא עולם מבקש השב הזה שבורא עולם יעתר לתשובתו שלו כאובד מהדרך והשב לדרך מצוות הבורא ושלא שכח לאן לשוב:

תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אֹ֭בֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י מִ֝צְוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי:

נשאלת השאלה מדוע לאחר התשובה מבקש המשורר שבורא עולם יבקש אותו, יעתר לו, ושיעזור לו לקיים נכונה את מצוות הבורא:

בְּכָל-לִבִּ֥י דְרַשְׁתִּ֑יךָ אַל-תַּ֝שְׁגֵּ֗נִי מִמִּצְוֹתֶֽיךָ:

לא תמיד תשובה של אדם לדרך מצוות בורא עולם היא משוואה שבורא עולם נעתר לשיבתך לקיים מצוותיו:

דֶּֽרֶךְ-אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי: דָּבַ֥קְתִּי בְעֵֽדְוֹתֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה אַל-תְּבִישֵֽׁנִי:

גֵּ֣ר אָנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץ אַל-תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְוֹתֶֽיךָ:

.

אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד:

אַ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗י לִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ:

אָ֥ז לֹא-אֵב֑וֹשׁ בְּ֝הַבִּיטִ֗י אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶֽיךָ:

תחשבו על הגנב, נותן השוחד, מקבל השוחד, וברור שאין אדם שלא יחטא כפי שלמדנו משלמה, לעתים שקוראים בתורה אנו נפגשים עם הבנה שחטאנו, זה לא נעים.

יש אדם שירוץ ויתקן.. יש אדם שידחיק כמו שאומרים.. נגיד גנב, קורא עשרת הדברות- לא תגנוב.. יש שידחיק וימשיך לקרוא.. יש שירגיש לא נעים.. ילך למשפטים וילמד איך על פי מצוות בורא עולם מתקנים את חטא הגנבה:

וְהָיָה֘ כִּי-יֶֽחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת-הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל א֤וֹ אֶת-הָע֨שֶׁק֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׁ֔ק א֚וֹ אֶת-הַפִּקָּד֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָפְקַ֖ד אִתּ֑וֹ א֥וֹ אֶת-הָֽאֲבֵדָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מָצָֽא– לאחר השבת הגזלה, האבדה והעושק, הקרבת הקורבן– וְהֵבִיא֩ אֶת-אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהֹוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן-הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף-שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל-הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם– מפה נלמד על כפרת חטאים, ההקרבה שלעצמה לא מספיקה להשיב את הגזל ורק לאחר מכן התשועה– וזאת– פֶּן-יֹאמַ֣ר אֹיְבִ֣י יְכָלְתִּ֑יו צָרַ֥י יָ֝גִ֗ילוּ כִּ֣י אֶמּֽוֹט- פן יאמר הגנב שיש דרך אחרת להוושע– תהלים שלושה עשר.

 

צַר-וּמָצ֥וֹק מְצָא֑וּנִי מִ֝צְוֹתֶ֗יךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי:

וְאֶשְׁתַּֽעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי:

וְאֶשָּֽׂא-כַפַּ֗י אֶֽל-מִ֭צְוֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ:

זְכֹר-דָּבָ֥ר לְעַבְדֶּ֑ךָ עַ֝֗ל אֲשֶׁ֣ר יִֽחַלְתָּֽנִי:

זֹ֣את נֶחָמָתִ֣י בְעָנְיִ֑י כִּ֖י אִמְרָתְךָ֣ חִיָּֽתְנִי:

לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑י אָ֝֗ז אָבַ֥דְתִּי בְעָנְיִֽי:

לְ֭עוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗ם חִיִּיתָֽנִי:

בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי כְּעַ֣ל כָּל-הֽוֹן:

בְּפִקֻּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָה וְ֝אַבִּ֗יטָה אֹרְחֹתֶֽיךָ:

בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑ע לֹ֭א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ:

.

שִׂבַּ֣רְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣ יְהוָ֑ה וּֽמִצְוֹתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי: מזמור תשעה עשר ומאה.

וַיַּרְא יַֽעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַֽעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאֽוּ: וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִֽחְיֶה וְלֹא נָמֽוּת: וַיֵּֽרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָֽיִם: וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹֽא שָׁלַח יַֽעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסֽוֹן:  וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּֽי הָיָה הָֽרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָֽעַן: בראשית.

שִׂבַּ֣רְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣

כרעב הגוף למזון.

המשורר בחר במילה לשבר, המילה הזאת מוזכרת בתורה בהקשר של רעב בהקשר של לשבר מזון כדי לחיות:

על אותו משקל כמו בעת רעב כמו בצמאון גדוך כך צמא המשורר לבורא עולם:

אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם: תהלים.

ארץ ציה יכולה להיות עת גלות או עת של הסתר פנים מעמנו שמשולה למדבר ולכן הצמא של הנפש.

 

אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד: בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:  בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:  בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: תהלים.

אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם: מזמור שישה ושמונים.

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ

גם כדי שלא ניפול בדרך, כי הדרך של בורא עולם שומרת אותנו לא לחטוא ומשכך לא ליפול לדין וזאת:

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

בורא עולם שומר אותנו את המשמר הזה:

עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה–    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן–    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל: תהלים.

כדי להבין הדבר, המשל הנכון הוא בן שלמה, שהונח לו לחטוא, כי היתה סיבה עם הדבר, לא היתה שמירה שלא יפול בחטא שיפיל אותו.

החטא של בן שלמה הוא חטא שהדין שלו קריעת מלכות שלמה, כפי שהובטח לשלמה שמלכותו תקרע מיד בנו.

מלכים- ספר ראשון- מלכות רחבעם וירבעם- פרשת כִּֽי–הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה- לימודי שנת שבעים ושתים- מעודכן.  – לימודי תורה (peacetimeradio.info)

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ: מזמור שישה ושמונים.

זה הנעשה ונשמע של המשורר, שמכיר ויודע שיהוה הוא האלהים ואין שני לו.

והוא רוצה להיות עבד הבורא המשורר מבקש מבורא עולם ללמד אותו את דרכו שהיא האמת של דוד ואת האמת הזאת רוצה ללמוד המשורר וללכת בדרך נכונה.

ובהמשך:

יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

ליראה מתוך המקום שמפחד רק מבורא עולם שלא נופל ביראה מאדם שמשולה ליראה שאנו יראים מבורא עולם.

וגם ממקום שבטוח שאם בורא עולם איתו אז הוא ינצח בכל המלחמות:

יְהוָה לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: תהלים.

אפשר להמשיל את הדבר לרחב, שהיא שמעה מה בורא עולם עשה למען ישראל נמס לבבה ומתוך המקום הזה היא רצתה לחבור לישראל לעמו של בורא עולם..

הפסח של רחב- פרשת רחב- תוכנית לימוד-לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

למען אשר תדעו את הדרך- פרשת רחב- תוכנית לימוד-לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

במקרה רחב בורא עולם עשה אות לטובה לישראל והיא אהבה ובקשה לחבור לישראל וזאת שלא כמו שונאי דוד:

עֲשֵֽׂה-עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי-אַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי: מזמור שישה ושמונים.

 

רָאִ֣יתִי בֹ֭גְדִים וָֽאֶתְקוֹטָ֑טָה אֲשֶׁ֥ר אִ֝מְרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁמָֽרוּ: תהלים ליום החמישה ועשרים לחודש.

שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם (ומדבריך) וּ֝מִדְּבָרְךָ֗ פָּחַ֥ד לִבִּֽי: תהלים ליום החמישה ועשרים לחודש.

תראה,

דוד המלך לא פחד משר המשטרה, הוא פחד מבורא עולם.

ודוד היה האדם שהוציא שרים כמו אוחנה ממשילות על ישראל.

ברור לי ולך שביבי ששכב עם בעולת בעל לא יכול להמשיל את עצמו לדוד שבורא עולם הפלה אותו כחסיד לו.

ביבי הוא האדם ששכב עם בעולת בעל ובהמשך מינה את ההומו לשופט על ישראל.

דוד המלך הוציא שטן ופגע רע מישראל' ביבי החזיר אותם.

קָ֭רְבוּ רֹדְפֵ֣י זִמָּ֑ה מִתּוֹרָתְךָ֥ רָחָֽקוּ:

קָר֣וֹב אַתָּ֣ה יְהוָ֑ה וְֽכָל-מִצְוֹתֶ֥יךָ אֱמֶֽת: תהלים ליום החמישה ועשרים לחודש.

בורא עולם קרוב,  אדם לעתים הולך רחוק ממנו, למרות שאתה רחוק ממנו או שרחקת ממנו, הוא תמיד קרוב אליך.

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָֽח:  אִם-אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּֽךָּ: תהלים.