תפריט סגור

קטגוריה: 3.1- לימודי תורה- גרים- עמים- דתות.

בן הנכר הנימול צריך להיות אדם שקנית אותו, שרצע אוזנו על המזוזה, אם לא קנית אותו אתה לא יכול לימול אותו. עשיו באם הוא מל את מקנת כספו הוא מל אותו למקומתיו. הנימול הזה שמלו אותו בני ברית שאינם ישראל לא שם את הנימול במקום גר בישראל- לימודי פרשת כל הדברים האלה.

לימודי שנת שבעים ושבע- עדכון שנת שבעים ושמונה.

בדבר משה לפרעה הוא אמר לו ככה– וַֽאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה- בדבר בורא עולם למשה, בורא עולם לו ככה: וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם– בפרשה זאת בורא עולם מלמד את עם ישראל לעבוד אותו.

white high-rise building

וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃ לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמֽוֹשְׁבֹתָֽם׃ וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה…

נראה שמר גבלס לא ידע את יוסף גם הוא, אם הוא היה יודע מי היה יוסף ומה יוסף היה אומר לו על רצונו להשמיד את זרעו, הוא היה מסיר את השם יוסף מתעודת הזהות שלו.

וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃ חשבתי על הדבר בענין יוסף גבלס הקרוי על שם יוסף וביקש להשמיד את זרעו של יוסף, מבחינת פרעה שידע…

מנהג החניטה הוא מנהג מצרי. לא נראה מנהג חניטה בישראל בימים של לאחר מצרים: וַיְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַֽחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽחַנְט֥וּ הָרֹֽפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַֽחֲנֻטִ֑ים: תהליך החניטה הוא תהליך שארכו ארבעים יום- פרשת ויחי יעקב.

נכתב בשנת שבעים ושבע- עודכן בשנת שבעים ושמונה.

וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה– מכיר בה, מאשר אותה:– הדברים נגעו בליבה– וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל-לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ.

וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל-ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל-תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם-נַעֲרֹתָֽי: עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת-הַנְּעָרִ֖ים…

פרעה ליוסף: אַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ — בורא עולם ליחזקאל– בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה:

וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַֽחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אֽוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃ אַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ׃ וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙…

היו יהודים שבקשו בזכות אבות את השיבה לגרמניא– זה כמו שיבואו ערבים שברחו מכברי וידרשו זכות שיבה לכבריתא.

וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַֽחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃ וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם׃  וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹֽכְלִ֤ים אִתּוֹ֙…

פרשת וישב יעקב- מי הוא מי:

בת שוע אשת יהודה: וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה׃ וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַֽעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃…

וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָהֶם- כשם שעשה לישראל, עשה לעשיו וכשם שעשה לעשיו, עשה גם לבני לוט– וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו:

נכתב בשנת שבעים ושבע- עודכן בשנת שבעים ושמונה.

לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא– אברהם אבינו פדרה קרידו לוז דה ישראל, עשיו וגם של ישמעאל– וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו.  וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: 

מיצחק נולדו שני גוים ראשיים, יעקב הוא ישראל, ועשיו הוא אֱדֽוֹם׃ ומהם עוד גויים שכל שבט מישראל הוא בהמשך גוי בפני עצמו ובמקביל עשיו ואלופיו…

מפה נלמד שזיני טעה כשאמר שישמעאל הוא אויב מיום תולדתו- כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר- נביות הוא בן ישמעאל.

וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃ וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֨מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַֽעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃ וְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃…

אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה– שרה נבנתה מהגר, שרה לא נהייתה מצרית כהגר, שרה התברכה מהגר כמבואר מפה– נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי:

כתובה מעודכנת. פרשת חיי שרה- תולדות- לימודי תורה- תוכנית לימוד- חודש שני- שנת שבעים וארבע לקוממיות. וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃ וַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם…

זה נאמר על עשיו– וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה- עשיו היה איש ציד- איש חרב- וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד- עשיו ויעקב נפרדו בשלום– לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב.

כתובה מעודכנת. וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּֽרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃  וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֨רֶץ֙ יִֽהְיֶ֣ה…

עבד אברהם המושל על כל קניינו לא התפלל לבורא כאלהיו, אלה בפניה לאלהי אדונו– אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם–אֶל-עִיר נָחוֹר.  וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת…

וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם– הדגשה- וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹ–מעודכן.

איחוד כתובות משנים קודמות ועדכון בשנת שבעים ושמונה. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהֹוָה…

וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה– עִם נָבָר תִּתְבָּרָר– עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם- ההבדל בין פרעה לאבימלך.

איחוד כתובות משנים קודמות- עדכון שנת שבעים ושמונה להכרזה- בעריכה. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ…

יצחק הלך ב"ריב" מגרר, לאחר מכן אבימלך ופיכל שר צבאו הלכו לדבר איתו כי דאגו מסכסוך עימו כי ידעו שיצחק מבורך ברכת בורא עולם.

וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַֽאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃ וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵֽאִתְּכֶֽם׃ וַיֹּֽאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה עִמָּךְ֒…

וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ– בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס– כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא– זה נראה הזוי בעת הזאת, אך פרס היא ממשפחות העמים של ארופה ויוון ולכן הפרסים הם עם מותר להתחתן עם ישראל..

לימודים מספר שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן. וַיִּשְׁפֹּ֤ט אַֽחֲרָיו֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל אִבְצָ֖ן מִבֵּ֥ית לָֽחֶם: וַיְהִי–ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא…

גדעון הנהיג את העם לתשועה ממדין והוא נחשב איש חיל בישראל ובני ישראל בקשו ממנו שימשול בהם, בהדגשה למשול בהם– וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן– גדעון סירב להצעה– וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם:

שופטים- פרשת גדעון- כתובה מעודכנת. וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם…

ברית הגבעונים כגורם המביא עמו השפעות זרות לתוך מחנה ישראל, ומתוך כך הופך לניסיון ומבחן לעם. הברית אינה רק הסכם פוליטי או צבאי; היא מחדירה לישראל יסודות תרבותיים וחברתיים שאינם טבעיים לו, ובכך בוחנת את יכולתו לשמור על זהותו, על קדושתו ועל נאמנותו לחוקי התורה.

לימודים מספר שופטים- פרשת אחרי מות יהושע ופרשת עתניאל- נכתב בשנת שבעים ושש ועודכן בשנת שבעים ושבע לקוממיות.

וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת–יַעֲקֹ֖ב וְאֶת–עֵשָׂ֑ו וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת–הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם– וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת–הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ– עשיו קיבל את ירושתו והתנחל במקומו ויעקב המשיך בדרך למצרים לעבדות קשה ויציאת מצרים.. והלאה.

פרשת ברית לעם- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות– עדכון שנת שבעים ושבע. בדבריו האחרונים של יהושע לעם, יהושע מזכיר לעם…

אם עסקיינן באיראן, יש חוקה בסיסית נלמדת וזאת תוך שאני מבודדת את החוק מהמקרה– כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ: וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם– ובהמשך כנלמד– וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ: וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב:

לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל-אֻמִּֽים: לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל: לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם | מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל-חֲסִידָ֗יו הַֽלְלוּיָֽהּ: מזמור מאה ארבעים ותשע. לַעֲשׂ֣וֹת…

כִּֽי–הָיָ֞ה חֵ֤לֶק בְּנֵֽי–יְהוּדָה֙ רַ֣ב מֵהֶ֔ם– חלק נחלת בני יהודה היה גדול יותר מתוקף פיקודיו– שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל– לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת– לשבט יהודה יש הכי הרבה יוצאי\משרתי צבא– פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יְהוּדָה אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: 

פרשת הארץ הנשארת– נכתב בשנת שבעים וחמש ועודכן בשנת שבעים ושבע: וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ לְשִׁמְע֔וֹן לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי–שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי–יְהוּדָֽה: וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם…

כמו רחב גם הגבעונים למרות שעשו זאת במרמה, באו מתוך מקום ירא מבורא עולם להצטרף לישראל- עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ–לָ֥נוּ בְרִֽית– חשוב לזכור שאם הגבעונים היו מתהפכים ומגיעים למקום שהם מנסים למשול בישראל או להעביד את ישראל, אז הברית היתה מופרת– לימודים מפרשת עם המלחמה.

כתובה משנת שבעים וחמש- עדכון שנת שבעים ושבע. וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ פִּתְח֖וּ אֶת–פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהוֹצִ֣יאוּ אֵלַ֗י אֶת–חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן–הַמְּעָרָֽה: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן וַיֹּצִ֣יאוּ אֵלָ֗יו אֶת–חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה…

אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת–הָעִ֤יר הַזֹּאת֙– תאור הבינוי– בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה– וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ–  — על המשל הזה–  לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם:

כתובה משנת שבעים וחמש- עדכון שבעים ושבע. וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת–ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם…

בעת שעם ישראל גולה מארצו בארץ שביו או ארץ גלותו- שָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם- התפילה היא לבית הזה, שמתפללים בארץ נכר לכיוון ירושלים– וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר (בנית) בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ– מעודכן.

בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּרְכ֣וּ אֶת-יְהוָ֑ה בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בָּרְכ֥וּ אֶת-יְהוָֽה: בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרְכ֣וּ אֶת-יְהוָ֑ה יִֽרְאֵ֥י יְ֝הוָ֗ה בָּרְכ֥וּ אֶת-יְהוָֽה: תהלים- מזמור חמישה ושלושים ומאה. בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי…

סוף הסיפור ידוע, יהיה שלום, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ועם ישראל יבנה בית לבורא עולם בירושלים וכווווול הגויים יבואו לירושלים לאמר הללו-יה ותודה לבורא עולם. זה סוף הסרט. אתה צריך לחשוב איך אתה ממשיך מפה הלאה כשסוף הסרט ידוע לך.

שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר-יְהוָ֥ה לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל-עֻנּוֹתֽוֹ: אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַיהוָ֑ה נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב: אִם-אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם-אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל-עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי: אִם-אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה: עַד-אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם…

לְ֭מַעַן בֵּית-יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ– רק שיהיה שלום בירושלים ושזרע דוד ימלוך בה רק אז יבנה בית לבורא עולם– אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב: זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי– ומשכך זאת לא רק תפילת ישראל- שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלִָ֑ם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ– זאת תפילת מאמינים.

לְ֭מַעַן בֵּית-יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ: מזמור שנים ועשרים ומאה. אני רוצה להדגיש הדבר לתשומת לב הגויים בכלל והגויים שמסביבנו במיוחד. ברור לכל הגויים המאמינים…

מִקְצֵ֣ה | שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת-כָּל-מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ–וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵין-לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַֽחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָֽכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ–ברור שאם הלוי, הגר והיתום והיתום והאלמנה מקבלים ממעשר התבואות אז הם לא נדרשים לתת מעשר מן התבואות שלהם.

לֹא תֹֽאכְל֣וּ כָל-נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַֽאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא-תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּֽחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ: עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל-תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א…

בורא עולם הושיע את מצרים את אותה תשועה שהושיע את ישראל. גם ישראל וגם מצרים צעקו לבורא עולם שיושיע אותם. גם מצרים וגם ישראל בקשו את תשועת הבורא ועל זה כבר כתבתי. מה שלא כתבתי שזה חוק: שאם גוי עושה לגוי ככה, אז ככה. ולא משנה מי הגוי.

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם…

כמו שלישראל אסור לדרוש את שנתן בורא עולם לבני לוט- עמון ומואב- לבנון וכמו שלישראל אסור לדרוש את שנתן בורא עולם לעשיו הוא אדום, כך לעשיו ולבני לוט אסור לדרוש את שנתן בורא עולם לישראל. כחוקת לא תסוב נחלה ממטה למטה לא תסוב נחלה מעם לעם. 

לימודי שנות שבעים וחמש ושש- עדכון שנת שבעים ושבע. לֹ֣א בְצִדְקָֽתְךָ֗ וּבְיֹ֨שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת-אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת | הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מֽוֹרִישָׁ֣ם…

וְזָֽכַרְתָּ֗ כִּ֣י-עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ | בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם בְּיָ֥ד חֲזָקָ֖ה וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑ה עַל-כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַֽעֲשׂ֖וֹת אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת– ומצרים לא נהגו בזאת והוכו גם בשל זאת, ומשכך נלמד שהחוק הזה הוא חוק לכל הגויים.

שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל-מְלַאכְתֶּֽךָ: וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת | לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל-מְלָאכָ֜ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ-וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ-וַֽאֲמָתֶ֗ךָ וְשֽׁוֹרְךָ֤ וַֽחֲמֹֽרְךָ֙ וְכָל-בְּהֶמְתֶּ֔ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ…

עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ: אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד– נראה שלאחר לכתם של סינוואר ונסראללה יש כאלה שחושבים שהם הגיעו מהעולם הזה לעולם שפירגן להם לזיין 70 בתולות ולכן ממשיכים לדבוק ברעיון זה.

וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֨רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם-ס֔וּף כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַנָּ֥סָב אֶת-הַר-שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים: וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: רַב-לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת-הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה: וְאֶת-הָעָם֘ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם…

מהנלמד מהרב משה בן מיימון, עצת בורא עולם קודמת לעצת הרב. ואם יבחין התלמיד בטעות בדברי רבו – גם לאחר מותו – חובתו לתקן, להעמיק, ולצמוח. זו אינה בגידה – זו נאמנות. זו אינה סטייה – זו המשכיות.

 אם הרב משה בן מיימון היה חי עוד שנים: על תיקון, ענווה, המשכיות ההגות — ונאמנות לדבר בורא עולם: בפתח ספרו מורה נבוכים, פונה הרב…

חשוב להבין שבלעם ועדתו שהוכחדה, הם לא עדת יתרו. את עדת יתרו אפשר לראות איתנו בימי שפוט השופטים נלחמים עימנו שכם אל שכם– יעל אשת חבר הקיני היתה דרוזית לצורך הענין.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּֽאָסֵ֥ף אֶל-עַמֶּֽיךָ: וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל-הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָֽלְצ֧וּ מֵֽאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִֽהְיוּ֙ עַל-מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת-יְהֹוָ֖ה בְּמִדְיָֽן:…

לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו– עיון בהבדלים בין דיני הירושה והזהות ביהדות לבין תפיסות נכריות, והשלכות נישואי תערובת על שייכות, ירושה וזהות לאומית בארץ– אחרי המגפה.

מחוקות ירושת נחלה: וְאֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי-יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת-נַֽחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ: וְאִם-אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת-נַֽחֲלָת֖וֹ לְאֶחָֽיו: וְאִם-אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם…

וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב-ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל– עם ישראל היה רב  ביחס לעמים אחרים בעת ההיא המשיל אותו מואב במשל הזה– כדי להבין מה הכוונה לעם רב– פרשת בלק ופנחס.

וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב-ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: עם ישראל היה רב  ביחס לעמים אחרים בעת ההיא המשיל אותו מואב במשל…

ישראל ביקש לעבור דרך ארץ סיחון האמורי– וְלֹֽא-נָתַ֨ן סִיחֹ֥ן אֶת-יִשְׂרָאֵל֘ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻלוֹ֒– ולא רק יצא להלחם בישראל- וישראל ניצח וכבש ארצו– וַיַּכֵּ֥הוּ יִשְׂרָאֵ֖ל לְפִי-חָ֑רֶב וַיִּירַ֨שׁ אֶת-אַרְצ֜וֹ מֵֽאַרְנֹ֗ן עַד-יַבֹּק֙ עַד-בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן– סיחון הפסיד יען כי סגר סיחון את המעבר לישראל. היה אסור לסיחון לסגור בפני ישראל את המעבר דרך הארץ שהוא שלט בו. יש פה ענין של חוקת מלחמה בין עמים ואני מדגישה, בין עמים– פרשת מי מריבה– בעריכה.

נכתב בשנת שבעים ושש ועודכן  בשנת שבעים ושבע. וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת: וַיִּסְע֖וּ מֵֽאֹבֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֞וּ בְּעִיֵּ֣י הָֽעֲבָרִ֗ים בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁר֙ עַל-פְּנֵ֣י מוֹאָ֔ב מִמִּזְרַ֖ח הַשָּֽׁמֶשׁ: מִשָּׁ֖ם…

וַיִּסְע֖וּ בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה עַל-פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד-מֹשֶֽׁה– וזאת ביד משה מהמקום הזה שהוא החל את שליחות מהמקום שאליו ברח ממצרים שחזר ממנו למצרים ובהמשך ממנו לארץ. המקום בו פגש גם את יתרו חותנו והתחתן עם ביתו ציפורה– וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן-רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֘ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹֽסְעִ֣ים | אֲנַ֗חְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֨נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי-יְהֹוָ֥ה דִּבֶּר-ט֖וֹב עַל-יִשְׂרָאֵֽל– פרשת מקרא העדה- שלח לך.

נכתב בשנת שבעים ושש ועודכן בשנת שבעים ושבע. וַיִּסְע֖וּ בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה עַל-פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד-מֹשֶֽׁה: וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֧ה בְנֵֽי-יְהוּדָ֛ה בָּרִֽאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל-צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן-עַמִּֽינָדָֽב: וְעַ֨ל-צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י…

שנת היובל היא במחזוריות מתואמת על פי שנות השבע של השמיטה, ללא שמיטה לא ניתן לספור שבע שבתות שנים, לא ניתן לקיים את החוקה הזאת והחוקה הנסמכת ממנה– וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה– אם אין שבע שבתות שנים, לא נחשב היובל– ברור שלא ניתן לספור שנת יובל מעת שלטון הבריטי- פרשת בהר סיני.

פרשת בהר סיני- לימודי תורה- שנת שבעים ושש לקוממיות– עדכון שבעים ושבע. וְכָל-מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ מִזֶּ֤רַע הָאָ֨רֶץ֙ מִפְּרִ֣י הָעֵ֔ץ לַֽיהוָֹ֖ה ה֑וּא קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֹֽה: וְאִם-גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ…

אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם: וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה: אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב:  זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי- החטא והסליחה השמורה לו כברית עולם כחוקת עולם על כל מה שמשתמע מכך– וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ– כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה תִּטְהָרוּ- פרשת בהר סיני.

פרשת בהר סיני- לימודי תורה-  שנת שבעים וארבע לקוממיות- עדכון שנת שבעים ושבע. אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהֹוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר…

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם–וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי– יש תשועה ויש תשועה וככתוב בישעיהו– יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים– זאת ומזה התשועה שאנו מבקשים– וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ– לימודי תהלים- מזמור שלוש.

לַיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל-עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה: מזמור שלישי. עַֽל-עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ יש ברית ויש ברכה, מאברהם גוים רבים שמבורכים מתוקף היותם מזרע אברהם כמו ישמעאל בן הגר ויש…

פרשת קדושים- אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי-יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ: וְנֹקֵ֤ב שֵׁם-יְהוָֹה֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת רָג֥וֹם יִרְגְּמוּ-ב֖וֹ כָּל-הָֽעֵדָ֑ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח בְּנָקְבוֹ-שֵׁ֖ם יוּמָֽת– לנקוב בשם בשם זה לא לקרוא בשם– שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:

וַיֵּצֵא֙ בֶּן-אִשָּׁ֣ה יִשְׂרְאֵלִ֔ית וְהוּא֙ בֶּן-אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּנָּצוּ֙ בַּֽמַּֽחֲנֶ֔ה בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִ֔ית וְאִ֖ישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִֽי: וַ֠יִּקֹּב בֶּן-הָֽאִשָּׁ֨ה הַיִּשְׂרְאֵלִ֤ית אֶת-הַשֵּׁם֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֶל-מֹשֶׁ֑ה וְשֵׁ֥ם אִמּ֛וֹ…

משלי- ארבעה עשר– צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת– לצורך העניין, ברור שהפלסטינאים הנמשלים על ידי החמאס הם נזקקים לחס לאומים, החמאס לא יכול לשאת בתוצאות המלחמה אותה הוא פתח כפי שהוא פתח אותה. פתיחה כזאת הייתה זוכה לתגובה קשה מאוד מכל גוי אשר היה מותקף במלחמה כזאת כשם שבחרו החמאס לפתוח מלחמה זאת.

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: משלי מזמור ארבעה עשר. צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי: קודם כל לשים לב- מדובר פה על גוי ולא אדם. צדקה של…

השלום שעשה שלמה עם חירם היה גם שלום כלכלי דיברו על מסחר במשא ומתן– וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר–ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם–  את ההסכם הזה עשה שלמה עם החכמה שנתן לו בורא עולם– מעודכן.

לאחר ששלמה נהיה מלך, חירם רצה לראות מי המלך החדש. חירם היה בשלום עם דוד אך לא היה בשלום עם בנו של דוד, שלמה וחירם…

משלי- חמש- יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ– כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה–רִאשׁוֹנָה:

יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ:  אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד: וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה: משלי-…

לשון רבים– יֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ– יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו– לשון יחיד– וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ– בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם– מעודכן.

הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: תהלים. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף…